פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והפעם: האם על פי עמדת ההלכה חובה לצאת להצביע בבחירות?
שאלה:
שלום לכבוד הרב. לקראת הבחירות אני מאוד מתלבט בתור אדם מאמין אם יש בכלל טעם להצביע, כי הרי ברור שהשם יתברך הוא זה שמחליט בסופו של יום מי יהיה ראש הממשלה, ורציתי לשאול מה דעת הרב בנושא.
תשובה:
שלום וברכה לשואל הנכבד. אף שכולנו יודעים כמה חשוב לצאת ולהצביע ביום הבוחר, אבל אין אנו בקיאים בהשקפת התורה בעניין זה. האם על פי תורה העם צריך להביע את דעתו ולבחור את המנהיג שלו או שמא הדבר נתון בידי גדולי הדור להחליט. ויתירה מזו האם אדם שמאמין שהבורא שולט בכל מה שקורה בעולם והוא זה שמולך מלכים צריך להטריח את עצמו ללכת לקלפי כשהתוצאה ממילא תהיה כשם שיחליט הבורא כשם שהצגת בשאלתך, את זאת עלינו לברר מדברי רבותינו כדי להבין טוב יותר את הנושא.
המקור הברור ביותר לכך שהתורה רוצה שנבחר אנו את המנהיג היא גמרא בברכות (דף נה, א) :
אמר רבי יצחק, אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר: "ראו קרא ה' בשם בצלאל", אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: רבונו של עולם, אם לפניך הגון לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל, הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון לפנינו לא כל שכן.
לאחר שהשם בוחר מנהיג הוא מתייעץ עם משה רבנו בעניין ואז הוא מבקש ממנו לבדוק אם העם מסכים למינוי, מתוך כוונה שאם הם לא יסכימו הוא יבטל את זה.
מדהים ביותר! בורא העולם שיודע מי הוא המנהיג הראוי ביותר והמתאים ביותר לא מחליט על פי עצמו אלא מבקש את הסכמת העם.
ברור שהדרך לשאול עם שלם יכול להעשות רק על ידי זה שכל אחד יבטא את דעתו ואז הדבר יוכרע על פי רוב דעות, דהיינו מה שאנו קוראים לו היום בחירות. (מושג ההכרעה על פי רוב דעות כבר נמצא במקומות אחרים בתורה, למשל כאשר בית דין רוצה לחוקק חוק כל דיין מביע את דעתו ואז מכריעים על פי רוב דעות).
דוגמה נוספת לזה ניתן ללמוד מהעיכוב הגדול של שלוש מאות שנה במינויו של המלך הראשון שאול המלך. הנצי"ב (העמק דבר דברים יז, יד) מסביר שלמרות שישנה מצוה מפורשת בתורה למנות מלך כשהעם נכנס לארץ ישראל, אף על פי כן המינוי התעכב במשך כל אותן השנים מאחר שהעם לא היה מעוניין בכך. וז"ל: "לא ניתן לצוות מינוי מלך כל זמן שלא עלה בהסכמת העם.....אין סנהדרין מצווין (במינוי מלך) עד שיאמרו העם שרוצים בהנהגת מלך, ומשום הכי כל משך שלוש מאות שנה שהיה המשכן נבחר בשילה לא היה מלך, והיינו משום שלא היה בזה הסכמת העם".
שוב אנו למדים שאין למנות מלך או כל מנהיג ללא הסכמת העם.
בגמרא ירושלמי (סנהדרין פ"ב ה"ו) מובא סיפור עם מסר דומה: רִבִּי חִזְקִיָּה הֲוָה מְהַלֵּךְ בְּאוֹרְחָא. פָּגַע בּוֹ חַד כּוּתִי. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. אַתְּ הוּא רַבְהוֹן דִּיהוּדָאֵי. אֲמַר לֵיהּ. אִין. אֲמַר לֵיהּ. חֲמִי מַה כְתִיב שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ מֶ֔לֶךְ. אָשִׂים אֵין כְּתִיב אֶלָּא תָּשִׂים. דְּאַתְּ שָׁוִי עֲלָךְ.
הנה לפנינו שרק בידי העם למסור את מושכות ההנהגה ואילו הבורא הסיר את עצמו מהחלטה זו. וניתן להסביר זאת מכיון שאי אפשר לכפות על אחרים מנהיג שהרי אם רוצים שהעם יקיים את ציווי המנהיג הוא צריך להבחר דווקא על ידיהם ורק אז הם יקבלו עליהם את מרותו.
אולם יש להקשות על כל הנ"ל מכמה מקורות בחז"ל וכגון מה שכתבה הגמרא (בבא בתרא צא,ב): "וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ"- אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: אֲפִילּוּ רֵישׁ גַּרְגּוּתָא מִשְּׁמַיָּא מוֹקְמִי לֵיהּ, דהיינו שהקב"ה הוא זה שממנה כל מינוי ואפילו מינוי קל של שררה כגון זה שאחראי על מי ידלה מים מן הבור, וכן הגמרא בברכות (נה,א): אמר רבי יוחנן שלשה הקב"ה מכריז עליהם בעצמו, (אחד מהשלשה הוא) פרנס טוב דכתיב "ויאמר ה' אל משה ראה קראתי בשם בצלאל וגו'".
אלא שבספר עיון יעקב מסביר שאף שאכן הקדוש ברוך הוא זה שבוחר את המנהיגים אולם אין הוא עושה זאת ללא הסכמת העם ולכן יש כאן מעין שותפות בבחירת המנהיג בין הבורא יתברך לאדם הבוחר, ואם כן למדנו מכל הנ"ל שמעשה הבחירה ביום הבחירות הוא לא רק מותר אלא הכרחי וחשוב ואולי אפילו ניתן לומר שהוא גם מעשי אלקי שכן בזה אנחנו נהיים שותפים עם האלקים במינוי המנהיג.