וואלה! יהדות בשיתוף בית ההוראה שעל ידי מכון הלכה חב"ד במדור שבועי מרתק: והשבוע - המלחמה באוקראינה גרמה לחברת הייטק לקרוס, אולם אחד העובדים המתגורר בישראל החליט לעשות מעשה.
רקע:
עופר הינו בעליה של חברה גדולה בתחום ה'היי טק'. תחתיו מאה וחמישים עובדים בארץ, ועוד כשלוש מאות עובדים באוקראינה, כאשר אלו שבארץ מנהלים את הצוותים היושבים באוקראינה בכל המשימות להם הם נדרשים.
בעקבות מלחמת רוסיה - אוקראינה נקלע עופר לקשיים קשים. בניין המשרדים בו ישבו הצוות האוקראיני הופצץ. העובדים נמלטו על נפשם, מסמכים אבדו, חומר רב הלך לפח ובשל כל השיבושים האלו לא היה ניתן להעסיק את הצוות שם כלל, כאשר גם לצוות שבארץ לא היה כל יכולת להציל את המצב. כאשר המצב הלך והתדרדר, החליט עופר לסגור במהירות את העסק (שהיה רשום כאן בארץ) ולהגר לחו"ל.
הדבר נודע לשמוליק, שהוא אחד מן העובדים במשרד כאן בארץ, ואף נודע לו שאין עופר מתכונן לשלם פיצויים לפועליו, אלא 'לפשוט רגל' ולברוח!
השמועה נפוצה בין העובדים והתחושות היו קשות, איש איש חישב את צעדיו ואת מסלולו מחדש והכל ידעו שימיהם בעבודה זו ספורים, ולאחר סגירת החברה גם לא יהיה עם מי לדבר…
בצר לו, החליט שמוליק שעוד בטרם תיסגר החברה בשל פשיטת רגל וימכרו אביזריה ע"י בעה"ב או ע"י רשויות המס - יתפוס הוא מספר מחשבים מן החברה, מלבד המחשב שנמצא בביתו (שקיבל מהחברה בתחילת עבודתו בתקופת הקורונה) וימכור אותם בשוק הפרטי על מנת לקבל את כספו המגיע לו ע"פ הדין.
כאשר שמעו על זה העובדים בחברה, החליטו כמה מהם להצטרף לתוכניתו של שמוליק. אך שמוליק עצמו היה מוטרד: הן אמת שאכן יהיה חייב לו עופר כסף במידה ויזרוק אותו מהחברה באמצע יום בהיר, אך האם אין זה גניבה לקחת כרגע מחשבים ללא רשותו?
ונשאלת השאלה:
האם מצד ההלכה מותר לשמוליק לקחת כמה מחשבים, להחזיק אצלו כמשכון או למוכרם ולא יחשב הדבר כגניבה? או שאולי אין לו לשמוליק לחטוא בגניבה ולעשות דין לעצמו, ללא קשר למצבו של בעל החברה?
תשובה בקצרה:
היות ובמקרה כזה כאשר עופר יברח לחו"ל יפסיד שמוליק כסף בוודאות, אזי: אם בא שמוליק לתפוס את המחשבים לצורך משכון באופן זמני עד שיתבע את עופר לדין - מותר, אך לא ימכרם, אלא אם אכן יברח בעה"ב לחו"ל ואז ימכרם ע"פ שומת בי"ד. אבל המחשב שכבר נמצא אצלו בבית - יכול הוא לעכבו בחובו וימכרנו בפני בי"ד.
תשובה בהרחבה:
ראשית, נפסק בהלכה שמותר לו לאדם לעשות דין לעצמו במקום שיש הפסד, ובתנאי שהוא יכול להוכיח מעל לכל ספק שאכן הדין עמו (הכוונה: שיש לו הוכחות ברורות/עדים לזכותו), שאם לא כן - אין הוא יכול לטעון 'את שלי אני לוקח' ואין לו לעשות דין לעצמו כל עוד לא ברור לו שעמו הצדק (ואכמ"ל).
אכן כאן נראה שהצדק עם שמוליק, והחברה עומדת להיסגר בקרוב. אך נשאלת השאלה האם אכן ע"פ הדין מותר לו לשמוליק לתפוס מחפציו של עופר בעל החברה קודם שנסגרה?
יש לציין שבהלוואה רגילה, אין אפשרות לתפוס משכון לאחר ההלוואה, לא רק למלווה אלא אפילו לשליח בי"ד, אך השאלה היא מה קורה כאשר מדובר בחוב שאינו הלוואה ממש אלא חוב של שכירות, או ערבות, או פיצויים (שהם בתוך הסכם שכירות, וכערבות לעובד בל יפטרוהו סתם כך) - האם מותר לתפוס משכון עבורם?
ובזה יש חילוק מעניין: אם תופס את החפץ עבור משכון כדי לסחוב אח"כ את בעל החפץ לבי"ד - מותר לו לעשות כן, כיון שאינו מתכוון לקחת לו את החפץ, אלא כדי להוציא את חובו. אך נחלקו הפוסקים מה יקרה אם רוצה לתפוס החפץ כתשלום - על מנת למוכרו ולקבל תמורתו את הכסף המגיע לו - האם מותר לו לעשות כן, או שלא (ואם עושה כן - כגנב יחשב).
ספק זה לא הוכרע בפוסקים, ומה שניתן לעשות במקרה כזה (שכעת אין הפסד, אבל צפוי הפסד גדול) הוא שיקח שמוליק כעת את החפץ כמשכון עד שיברר עם בעל החברה את הטענות בבי"ד, ואם יברח בעל החברה לחו"ל - כאן כבר פשוט לכל הדעות שישנו הפסד גדול ומותר לו לשמוליק לעשות דין לעצמו ולקחת את המחשבים ולמוכרם ע"מ לקבל את כסף הפיצויים המגיע לו.
מקורות:
עביד איניש דינא לנפשיה: ב"ק כ"ז: (מחלוקת ר"ח ור"נ) וברא"ש (סימן פ"ג שם) ובשו"ע חו"מ סימן ד' ס"א (כר"נ וכרא"ש, ועיין סמ"ע שם סק"ד שכתב דכשאין עדים יכול לתפוס במיגו שלא תפס, וכ"כ הש"ך סק"ג והפת"ש שם סק"ה) [עוד יש לדון בדין נתפס עליו כגנב (בגמ' שם, ובתוס' שאינו כשיש פסידא, הובא בסמ"ע רס"א, וברמב"ם ושו"ע השמיטו, עיין במנ"ח שם) ואכמ"ל]. תפיסת משכון להלוואה: ב"ק קי"ג., שו"ע חו"מ צ"ז ס"ו, וברמ"א סימן ד' ס"א, ועיין קצוה"ח וברכ"י שם. תפיסת חפץ לשכירות או ערבות כמשכון או גוביינא: מחלוקת הראשנים הובא בב"י חו"מ סימן ד', ובאחרונים נתיישבו לבאר המחלוקת (לגבי תפיסה כמשכון - עיין שו"ע צ"ז סי"ד), ועיין בכל זה באריכות בספר שמרו משפט סימן א' ובנסמן שם.
אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע"י הרב יצחק איתן מזרחי, מכון הלכה חב"ד. לתגובות: publish@smslarav.co.il