בפרשת השבוע - פרשת לך לך, מספרת התורה על המקנה והכסף הרב שהיו לאברהם אבינו. אולם התורה מדגישה לנו יסוד חשוב כיצד יש להתייחס לכסף.
וכך אמר האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו בשיעורו השבועי:
כתוב בפרשת השבוע "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב", צריך לשאול מה הפירוש של המילים "כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב"?
אלא אולי חשבנו לבאר ולומר, תמיד בדרך העולם מתי שיש לאדם מצוה לעשות, אז האדם כבד עד שהוא הולך ועושה את המצוה. אבל מתי שזה בענייני ממון או שזה בעניינים של העולם הזה, האדם רץ מהר להרוויח את הכסף ולקחת את הרווחים שלו.
על פי זה אפשר לבאר ולומר "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב", אברהם אבינו בעניינים של כסף ורכוש, בעניינים של העולם הזה הוא היה כבד, אבל בעניינים של מצוות ומעשים טובים הוא היה זריז ורץ מהר, התנהג ההיפך מאנשים.
אנשים בענייני מצוות עד שעושים, חושבים עמוק איך עושים ולמה עושים, עושים את זה בכבדות ובענייני הממון הם רצים מהר. אבל אברהם אבינו היה להיפך, בעניינים של ממון הוא היה כבד לאט לאט עד שקם ועושה דבר, בעניינים של עצמו הוא היה קל ובקלות קם ועושה את הדברים.
ואולי אפשר לפרש עוד יסוד על פי שאומר רבנו הגאון מוילנא, הגמרא אומרת (ברכות ו:) מתי שקובעים שעה לתפילה בבית הכנסת, אז הקב"ה מגיע מהראשונים למניין. אם הוא רואה שיש מניין, הקב"ה שמח ומברך את כולם. אבל אם הקב"ה רואה שלא הגיעו אנשים ואין מניין, הקב"ה כועס על אלה שבאו ועל אלה שלא באו. שואל רבנו הגאון מוילנא מילא על אלו שלא באו מובן למה יכעס עליהם, אבל אלו שכן באו למה יכעס עליהם הקב"ה?
אומר הגאון מוילנא יסוד גדול, מתי שהאדם שומע שיש כסף זרוק ברחוב רחוק ממנו, מיד הוא רץ מהר להשיג את כולם ולתפוס את הכסף, הוא מפחד שמישהו אחר יתפוס את זה. מתי שהוא רץ במהירות גדולה ובהתלהבות, כל מי שרואה אותו רץ מיד ירוץ אחריו להבין לאן ולמה הוא רץ. אם כך, הקב"ה כועס על מי שבא לבית הכנסת ואין מניין, משום שאם היה רץ מהר ובהתלהבות, אנשים היו הולכים מהר לראות לאן הוא רץ כ"כ מהר ובכזו התלהבות ובגלל שהוא לא רץ ככה, הקב"ה כועס עליו.
כמו אדם שהולך להשיג ממון או דבר בהתלהבות כ"כ גדולה ובמהירות, כך האדם צריך לרוץ לבית כנסת ולמצוות ומעשים טובים, שכל מי שיראה אותו ירצה להבין למה הוא רץ ואיך הוא רץ ואז גם הוא ירוץ לאותו מקום. כך אברהם אבינו, בעניינים של רוחניות הוא היה רץ ובעניינים של גשמיות היה הולך בכבדות ולא הולך מהר.