פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והפעם: האם מותר לשמוח בהפסדו של גוש השמאל בבחירות?
שאלה:
שלום לכבוד הרב. לאחר סיום הבחירות יש המרוצים יותר מן התוצאות ויש פחות. במידה שהמועמד שרצינו שינצח אכן זכה באופן טבעי - אנו שמחים, אך רציתי לשאול אם הרגשת השמחה עבור הפסד המועמד היריב שהינה שמחה לאיד היא שמחה מותרת?
תשובה:
שלום וברכה לשואל הנכבד. שאלתכם היא שאלה מורכבת כיון שישנם מקורות סותרים בחז"ל מתי רשאים להרגיש שמחה לאיד ואימתי לא.
ראשית נאמר שישנו חילוק ברור בין אדם שהוא רשע ואכזר לבין אדם שהוא רק יריב שלנו, שאז אדרבא אדם צריך לכוף את יצרו ולא לשמח כלל במפלתו, ועל זה אנו מתפללים (שלחן ערוך או"ח סי' קי): "ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם".
בשורות אלו נעסוק דווקא באנשים רשעים רעי לב המתנכרים להשם ולתורתו.
הגמרא (סנהדרין לט, ב) מספרת לנו שאחר קריעת ים סוף, בשעה שהמצרים טבעו בים בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר להן הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני? ומטעם זה ממש אין אנו אומרים הלל בברכה ביום שביעי של פסח, כיון שביום השביעי טבעו המצרים בים.
והנה המשנה באבות (פרק ד, משנה יט) הביאה את הפסק במשלי (משלי כ"ד, יז-יח): "בנפל אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך, פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו".
והסבירו המפרשים שמשמעות הפסוק היא שכאשר אדם שמח בתבוסת אויבו, עלול הדבר לגרום שהקדוש ברוך ישנה את דעתו ויפטור אותו מעונשו, וגרוע מכך מסבירים שעלול הקב"ה להביא את העונש המיועד לאויב על האדם השמח.
מכל האמור לעיל רואים אנו בבירור שאין נכון לשמוח כשהרשעים נענשים.
לעומת דברים אלו מצאנו מאמרים סותרים וכגון מה שהביאה הגמרא (ברכות ט,ב) שדוד המלך לא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים שנאמר (תהלים קד, לה): יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללויה.
הנה לפנינו שאפשר ורצוי לשמוח כשרואה אדם את תבוסת אויביו אם אכן לרשעים נחשבו.
וכנ"ל מבואר בזוהר הקדוש (פרשת נח דף סא,ב) שאין שמחה לפני הבורא כאותה העת בה הוא מאבד את הרשעים הארורים.
יתר על כן מביא בספר חסידים (סי' תרז) שעתיד הקב"ה להיפרע מן המצטער על אבדן הרשעים האכזרים, שנאמר: באבוד רשעים רינה.
הבה נראה את פתרון הסתירה כשם שמובאים הדברים בספרים הקדושים:
א. הגמרא (מגילה טז, א) מספרת שכאשר אחשוורוש ציוה את המן להוביל את מרדכי על הסוס, אמר מרדכי להמן שהוא לא מסוגל לעלות על גב הסוס ולכן המן התכופף ואיפשר למרדכי לעלות על גבו. מיד ניצל מרדכי את ההזדמנות ובעת שעלה על גבו בעט בהמן בחזקה. המן הפגוע פנה למרדכי והקשה עליו מהפסוק: "בנפל אויבך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך", מה שמעיד שאין השם רוצה שננהג בצורה זו. על זאת השיב לו מרדכי שפסוק זה מדבר על עם ישראל אבל על הרשעים עובדי עבודה זרה אדרבא נאמר (דברים לג,כט): "ואתה על במותימו תדרוך".
ב. הזוהר שהזכרנו לעיל מתרץ שאין השם שמח לענוש את הרשעים רק כאשר עדיין לא מלאה סאתם, פירוש שלא חטאו עדיין כל כך הרבה ויש להם עדיין סיכוי לשנות את דרכיהם (למרות שנענשים הם על חטאיהם), אולם כשמלאה סאתם והאריך הקב"ה להם זמן מרובה לחזור ממעשיהם הרעים ועדיין הם עומדים ברשעתם אז הקב"ה שמח במפלתם, ללמדנו שכל עוד שאין אנו בטוחים שהרשע לא ישנה את דרכו אל לנו לשמוח על כישלונותיו.
ג. העיון יעקב מתרץ אחרת שכאשר ה' אמר למלאכים לא לשמוח היה זה בזמן הטביעה, אולם לאחר שכבר טבעו רשאים אנו לשמוח ולכן אחר טביעת המצרים שרו העם את שירת הים. ולפי דרכנו למדנו שאין לו לאדם לשמוח בעת מפלת הרשעים אולם לאחר המפלה מותר.
ד. הסבר הפוך מובא בספר אהבת איתן שכותב שאין ההבחנה בין האנשים הנענשים אלא דווקא באלו השמחים באבדונם. דהיינו שאם השמח הוא בעצמו צדיק אז הוא רשאי לשמוח באותה העת אולם במקרה שאינו צדיק יש לו להימנע.
ולסיכום נאמר שאכן כששומעים על אויבי ישראל שנאבדו רשאים אנו לשמוח, אולם ההגדרות משתנות כשאנו עוסקים בבני עמנו, שאז לפני שנפצח בקריאות שמחה בנפול אויבנו הבה נבדוק אם הם אכן בכלל ההגדרות שנקטנו לעיל, דהיינו שהם רשעים שמלאה סיאתם והאם אין בנו את אותם החסרונות שיש להם, ואם לא כן אז יש לאמץ את תפילת הרב אלימלך מליזנסק: "אדרבה, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו חלילה".
בברכת כל טוב הרב שי טחן