וואלה! יהדות בשיתוף בית ההוראה שעל ידי מכון הלכה חב"ד במדור שבועי מרתק: והשבוע - המכתב העתיק התגלה כמזויף - והידידים הוותיקים הסתכסכו קשות. האם על משה, סוחר העתיקות המוכר והאמין, לשלם לחברו העשיר על המכתב המזויף שנשרף?
רקע:
משה הוא סוחר עתיקות ידוע. שנים כבר שהוא אוסף מכתבים של רבנים וספרים תורניים עתיקים שונים ומשונים, כאשר הוא מאתר זקנים או את קרוביהם (לאחר פטירתם), בודק את אמינות הסחורה, משלם עליה טבין ותקילין ולאחר מכן מוכרה ברווח לאספני עתיקות או ללקוחות שונים במהלך מסעותיו ברחבי העולם.
משה היה ידוע במקצועיותו, ביושרו ובאמינותו לגבי אמיתות מקורותיו ואמינות המסמכים והמכתבים, ולא יצא מתחת ידו דבר זיוף כלל ועיקר. דבר זה הגדיל לו את מעגל לקוחותיו שהיו מרוצים מטיב הסחורה ובטוחים באמינותה ללא כחל ושרק.
פעם אחת, באחד ממסעותיו ברחבי תבל, איתר משה באמצעות אחד ממכריו אצל סוחר עתיקות אחר, מכתב עתיק יומין יקר ונדיר.
הסוחר הנ"ל לא היה אדם ישר במיוחד והיה לו חוש לזיוף באופן שלא היה ניתן להבחין כלל כי אין זה המסמך המקורי... כך הונה אותו סוחר את רבים מסוחרי העתיקות, בעודו 'מוציא' מתחת ידיו - ובעצם 'ממציא' ומייצר במו ידיו בזיוף מדויק - מכתבים של רבנים, מזכרות שונות וחפצי נוי עתיקים אחרים ומוכרם לכל המרבה במחיר.
אלא שמשה ושאר חבריו הסוחרים לא ידעו על כך דבר. אותו מכתב היה יקר המציאות, והיה נראה עתיק ומקורי ולא היה נראה כזיוף כלל, ובשל כך ולאחר שעשה משה את כל הבדיקות כדי לבדוק את אמינות ואוטנטיות המכתב - החליט לקנות אותו.
לאחר מספר ימים לקוח קבוע, ידידו משכבר הימים, עשיר גדול המתגורר בחו"ל, שמע על המכתב הנ"ל והציע למשה סכום מפולפל בשבילו. מכר לו משה את המכתב. העשיר הנ"ל ביטח את המכתב (כמו את שאר יצירות האמנות שהיו ברשותו) בחברת ביטוח בחו"ל בבעלות גויים.
והנה יום אחד פרצה שריפה באחוזתו של העשיר ונשרף המכתב היקר. מיד חייג העשיר לחברת הביטוח והיא כיסתה לו את עלות המכתב היקר, שנאמד בכמה עשרות אלפי דולרים ויותר. משה הסוחר, חברו של העשיר, הצטער מאוד לשמוע על השריפה וניסה לנחם את חברו בדברים.
עברה כשנה והנה יום אחד התקשרו לעשיר מה-FBI ועדכנו אותו שבתום חקירה מאומצת שנמשכה על פני כמה שנים בכמה מקומות בעולם, עלו הם על הסוחר הזייפן והרמאי שזייף באומנות מרשימה מאות ואלפים של מכתבים מזויפים, ולא זו אלא שהשיגו מתוך ביתו רשימה מדוקדקת של כל יצירות האומנות המזויפות שיצר, ביניהם מכתב זה שקנה העשיר ממשה, שקנה מהנ"ל.
ברשויות ניסו להתחקות אחר כל אלו שקנו את המכתבים מן האיש כדי להבין את היקף התופעה, ועל כן ביקשו מהעשיר לראות את המכתב הנ"ל. אלא שהוא אמר להם שמכתב זה כבר נשרף בשריפה שהייתה לו והביטוח כיסה אותו.
מיד לאחר שיחה זו התקשר העשיר אל משה וצעק עליו: אתה יודע שמכרת לי זיוף? אמנם לא אתה אשם, זה אכן זיוף מתוחכם, גם למשטרה לקח שנים לעלות על זה, אבל אני דורש את כל כספי עבור 'יצירת אומנות' זו בחזרה!
אלא שמשה טוען כך: הרי כבר קיבלת את כל הכסף על המכתב - שכבר לא קיים - מהביטוח ששילם לך על שריפתו של המכתב, ומדוע תבוא אלי שוב בטענות, הלא את כספך קיבלת?
ונשאלת השאלה:
האם משה הסוחר צודק ופטור הוא מלשלם, או שאע"פ שלא התכוון ולא ידע ולא ניתן להאשים אותו בזיוף מלכתחילה ח"ו - עדיין צריך הוא להחזיר את מלוא הכסף עבור המכתב המזויף?
תשובה בקצרה:
משה הסוחר חייב לעשיר את מלוא הכסף עבור המכתב המזויף, ואין שום קשר בין תשלום זה לכסף שקיבל העשיר מהביטוח עבור המכתב.
תשובה בהרחבה:
ראשית יש לדעת את הכלל הידוע והמפורסם, ש'כל הלוקח סתם - אינו לוקח אלא הדבר השלם מכל מום'. היינו, שכדי שתחול המכירה על חפץ מסוים, נדרש חפץ זה להיות נקי מכל מום. 'איזהו מום? כל שבני המדינה מסכימים עליו שהוא מום שבגללו מחזירים מקח זה - מחזיר, ואם לאו - אינו מחזיר'.
נמצא אם כן שמכתב יקר ונדיר זה, לא היה מתחילתו אלא מסמך מזויף שאינו שווה מאומה, וברור לכל בר דעת שאיש לא יקנה מסמך "עתיק" מזויף. ממילא מובן שהמכירה של ה'מכתב' מעולם לא קרתה ולא נעשתה, אם כן יוצא שהעשיר שילם למשה הסוחר כסף על כלום, על נייר מקושט שאינו שווה מאומה, אותו חייב משה להחזיר.
באשר לטענה על כספי הביטוח אותם קיבל העשיר - אין בטענה זו ממש, מכיוון שפוליסת הביטוח אינה של משה או מי מטעמו, כי אם של העשיר גרידא, עבור המכתב שבזמנו עדיין היה נחשב כאמיתי. מה יעשה העשיר כעת (כשהתגלה שהמסמך מזויף) מול הביטוח - אין זה עניינו של משה כלל.
ראיה לכך, שנניח והיה המכתב אמיתי, והוא נשרף, אך משה היה מתקשר לחברת הביטוח, מבקש את הכסף ומציג הוכחות שהמכתב שייך לו - אזי אמנם העשיר היה מסתבך עם הביטוח שלו (ועליו היה להוכיח שאין מן האמת בדברי משה על בעלות המסמך), אך האם מישהו חושב שבגלל פוליסה ששילם העשיר על המכתב - יקבל משה את הפיצוי עליו?!
פוליסת ביטוח נותנת את מה שנקרא "שיפוי" - פיצוי כספי על נזק שנגרם לבעל הפוליסה בלבד, תוך שהתשלום שהוא משלם, הינו לא רק על מצב החפץ בלבד, אלא על מצבו האישי של המבטח/המבוטח, ובטח שאינה קשורה היא למשה כלל, שלא עשה שום השקעה מצידו בביטוח וכדומה. אשר על כן אין כל טענה בקשר לכסף של הביטוח, קשורה לכך שעל משה הסוחר לשלם את כל הכסף, עבור העסקה ש(בדיעבד התברר ש)לא התקיימה על המכתב המזויף.
מקורות: רמב"ם הלכות מכירה פט"ו הלכה ה-ו, שו"ע חו"מ סי' רל"ב סע' ו-ז (לגבי השבת הכסף מהעשיר לביטוח - בחברה של גויים אינו חייב להחזיר העשיר כלום משא"כ בחברה של יהודים, עיין שו"ע חו"מ רס"ו ס"א ואכמ"ל), משפטי התורה סל"א.
אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע"י הרב יצחק איתן מזרחי, מכון הלכה חב"ד. לתגובות: publish@smslarav.co.il