פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והשבוע: האם ההשתתפות במונדיאל שבקטאר בעייתית על פי ההלכה, בפרט ליהודים שחוטפים ביזיונות?
שאלה:
שלום לכבוד הרב. בעקבות הביזיונות שספגו הישראלים במונדיאל שמתקיים בימים אלו בקטאר - התלבטתי אם להגיע למקום בו אנו יודעים שיהודים מתבזים ברבים וזה נחשב כחילול השם, שהרי הדבר מבזה את הבורא שכן אנו נציגיו בעולם?
תשובה:
שלום לכם. באמת ראיתי שיש בציבור חוסר הבנה ובלבול נוראי בדין זה של חילול השם ואנשים משתמשים בתדירות בנושא חילול השם על כל דבר שנראה בעניהם כדבר שאין לעשותו, עד שהיו כאלו שהגדילו לעשות וקראו ללומדי התורה מחללי השם שעוסקים בתורה ואינם למדים ליב"ה, והרי אין מקדשי שם שמיים גדולים יותר מאותם אברכים שעושים ימים כלילות בלימוד במסירות נפש מופלאה עבור הבורא, וזכורני מעשה שהיה עם החזון אי"ש שגר בבית פשוט וקטן כשאחד טען בפניו שזה חילול השם ושלפי מעלת חשיבותו יש לו לעבור לבית גדול וחדיש יותר, השיב לו החזון אי"ש שאדרבא, לדעתו עבורו לגור בבית גדול נחשב זה כחילול השם, (והמבין יבין). ולכן ראיתי לנכון לברר את יסוד האיסור תחילה על מנת שנוכל לגשת לשאלה בצורה יותר אינפורמטיבית.
אכן ידוע חומרת איסור חילול השם, שכל ישראל מוזהרים שלא לחלל את שמו הגדול (רמב''ם פ''ה מהל' יסודי התורה ה''א), כמו שנאמר "ולא תחללו את שם קדשי", וכן החיוב לקדש את שמו הנלמד מהפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב,לב), ועבירה זו קשה מכל העבירות שבתורה (ירושלמי, נדרים פ''ג ה''ט) עד שמצינו שויתר הקב''ה על עוון עבודה זרה ולא ויתר על עוון חילול השם, שנאמר: "ואתם בית ישראל וגו' איש גלוליו לכו עבדו, ואחר אם אינכם שמעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו" (יחזקאל כ,לט), ואמרו בגמרא (יבמות עט,א): אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא.
ומי שיש חילול השם בידו, אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר: "ונגלה באזני ה' צב-אות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" (יומא פו א).
ואמר רבי אבהו משום רבי חנינא נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. ותנן התם אין מקיפין בחילול השם, אחד שוגג ואחד מזיד, מאי אין מקיפין, אמר מר זוטרא שאין עושין כחנוני, מר בריה דרבנא אמר שאם היתה שקולה מכרעת. (קדושין מ א).
הבה ונראה באלו אופנים נאמר איסור חילול השם ונבדוק אם הדברים נוגעים לעניננו.
ספר החינוך (מצוה רצה) חילק את דין חילול השם לכמה אופנים:
הראשון, באופן שכופים את האדם לעבור על אחת מכל מצוות התורה, בין מצוות קלות בין חמורות בשעת השמד והיה הכופה מתכוון להעביר את האדם על דתו. כמו כן אם יכפה את האדם לעבור על אחד משלשה האיסורים החמורים שהם: עבודה זרה, גילוי עריות או שפיכות דמים ואפילו שלא בשעת השמד חייב אדם למסור נפשו ויהרג ואל יעבור. ואם עבר ולא נהרג נחשב הדבר כחילול השם.
והאופן השני הוא שיעבור אדם עבירה ללא שהתאווה לעבור אותה ועשה כן מחוסר אכפתיות, הדבר הזה נחשב כחילול השם כי לא היה לו שום כפייה מצד יצרו הרע לעבור על מצוות הבורא.
אופן נוסף הנחשב כחילול השם הוא אם יעשה רב חשוב ומוכר מעשה שיראה לרבים כעבירה ואף שלא עבר על שום איסור וכגון מה שאמרו רבותינו (יומא פו.) שאם רב חשוב קונה בהקפה ולא משלם מיד בשעת הקנייה נחשב זה לפעמים כחילול השם.
וכן פסק הרמב''ם ( פ''ה מהל' יסודי התורה הי''ד): "ויש דברים אחרים שהם בכלל חילול השם, והוא שיעשה אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות, דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילן, ואף על פי שאינם עבירות--הרי זה מחלל את השם: כגון שלוקח ואינו נותן דמי הלקח לאלתר, והוא שיש לו, ונמצאו המוכרין תובעין אותו, והוא מקיפן; או שירבה בשחוק, או באכילה ושתייה אצל עמי הארץ וביניהן; או שאין דיבורו בנחת עם הברייות, ואינו מקבילן בסבר פנים יפות, אלא בעל קטטה וכעס; וכיוצא בדברים האלו. הכול לפי גודלו של חכם צריך שידקדק על עצמו, ויעשה לפנים משורת הדין.
והנה יש לדון אם דין חלול השם נאמר רק אם עובר בפני יהודים, כדכתיב ''ולא תחללו את שם קדשי, ונקדשתי בתוך בני ישראל'' (ויקרא כב,לב), או שמא נאסר חילול השם גם בפני גויים?
אמנם דבר זה מפורש בגמרא (גיטין מו,א) שגם בפני גויים נאמר איסור זה כמו שמסופר שם שבזמן יהושע הגבעונים רימו את בני ישראל והצטרפו אליהם בתור גרים מארץ רחוקה אף שבאו מהעממים שהשם יתברך ציוה שלא לקבל כגרים, אולם מכיון שכבר קיבלו אותם, אף שבטעות, לא הסכים יהושע לחזור בו כדי שלא יתחלל שמו של הבורא בפניהם שיאמרו העובדי כוכבים שישראל עברו על שבועתן.
וכן מובא בהלכה דין חילול השם בפני עכו''ם, וכגון באבידתו שאע''פ שאין בו דין השבה אולם במקום שיש בו חילול השם נאסר כדאמר ר' פנחס בן יאיר (ב''ק קיג:) בגזל הגוי שנאמר בו שחייב להחזיר, וחמור גזל הנכרי מגזל ישראל מפני חילול השם, והגוזל את הנכרי ונשבע לו ומת אינו מתכפר לו מפני חילול השם (תוספתא ב''ק פרק י,ח), וכן כתבו התוס' (ב''ק קיג:) שבגניבת עכו''ם איכא חילול השם.
וכך כתב בספר מצוות גדול (סמ"ג, ל"ת ב'): ואני דרשתי לגלויות ישראל כי המשקרים לגויים וגונבים מהם הם בכלל מחללי השם, שגורמים שיאמרו הגויים אין תורה לישראל, ואומר "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית" (צפניה ג, יג). וכעין זה כתב בתשובות הרא''ש (כלל י''ג,סוף אות י''ד).
וכן המג''א (סי' רמ''ד ס''ק ח) אסר לבנות בית הכנסת בקבלנות ע''י עכו''ם ביום השבת, אף שמצד עיקר ההלכה יש מקום להתיר זאת, והסביר שכיון שאין הגויים מניחים לשום אדם לעשות מלאכה בפרהסיא ביום חגם, לכן אם נניח אותם לעשות מלאכה ביום חגינו יהיה בזה חילול השם, שיראו זאת הגויים כאילו אנו מזלזלים ביום המקודש לנו. וכן אסרו חכמים ליטול צדקה מן העכו''ם בפרהסיא משום חילול השם (סנהדרין כו,ב וברש"י).
ולכן עולה שאין בדבר משום חילול השם, אבל כנקודה למחשבה כדאי לבדוק שמא אדרבא שכשיהודי הולך ונראה במקום הטורניר שכולו מלא מהבלי ושטויות הגויים נכנס דווקא זה לכלל דין חילול השם.