ימים אלו - ימי החנוכה, הם ימים מיוחדים מאוד שבכוחם להאיר לנו את החיים ולהרים אותנו גבוה.
האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו הרחיב בשיעורו וביאר את המיוחדות שבימים אלו.
בפתח דבריו אמר הרב פינטו:
מתי שיש אמונה ובטחון גדולים בקב"ה האדם זוכה לישועה ללא צורך באף השתדלות
אנחנו מוצאים שני זמנים מיוחדים בעם ישראל חנוכה ופורים, לשני החגים האלה יש להם משמעויות גדולות ביותר בעם ישראל, אבל בפורים אנחנו קוראים את מגילת אסתר ובחנוכה אין לנו שום מגילה שאנחנו קוראים. אם כך מדוע בפורים יש את מגילת אסתר ובחנוכה אין לנו שום מגילה שאנחנו קוראים?
הרב פינטו הקשה: אז צריך לפרש ולומר יסוד גדול, מתי שיוסף הצדיק היה בבית האסורים הוא עשה השתדלות בהתחלה לבקש משר המשקים שיעזור לו לצאת מבית סוהר. התורה הקדושה מספרת ואומרת שעל זה יוסף נענש עוד שנתיים בבית האסורים, על זה שהוא ביקש ועשה השתדלות שיעזרו לו לצאת מבית האסורים. נשאלת השאלה למה יוסף הצדיק קיבל עונש כל כך גדול על זה שהוא השתדל וביקש?
אלא דבר שבא בנס שלם מהקב"ה, הכוח שלו כוח גדול ביותר והמעלה שלו מעלה גדולה ביותר. אבל מתי שאדם פחות באמונה והוא דואג וצריך לעשות השתדלות, הוא מוריד את הכוח ואת הרמה של הדבקות של הישועה ושל הנס שקורה לאדם. אם כך אדם צריך להשתדל להגיע לדבקות ואמונה כל כך גדולים בקב"ה, שלא צריך לעשות שום השתדלות. אבל אם האמונה שלו פגומה ויש לו דאגות והוא עושה השתדלות, אז הוא מוריד את הכוח של הישועה ושל הנס שקורה לאדם. מי שנמצא בדבקות עצומה בקב"ה לא צריך לעשות שום השתדלות באף עניין, אבל אדם שהאמונה שלו פגומה כן צריך לעשות השתדלות, וזה סימן שהמעלה שלו לא גדולה ביותר.
ומסופר על רבנו הבעל שם טוב שבאחת השבתות היה לו מצב קשה שלא היה לו מה לאכול. הגיע הבעש"ט לאיזה בית, דפק כמה דפיקות בחלון והלך. בעל הבית שמע דפיקות, פתח לא ראה אף אחד, יצא והתחיל לחפש עד שהגיע לבעל שם טוב. שאל אותו למה דפק, סיפר לו הבעל שם טוב שבת הגיעה, אין לי מה לאכול ועל פי המצב של הביטחון שלי בקב"ה, הגעתי למסקנה שרק לדפוק כמה דפיקות זו ההשתדלות שאני צריך לעשות.
אדם שיש לו אמונה מוחלטת ודבקות עצומה, לא צריך לעשות שום השתדלות. ככל שהדבקות של האדם פחות חזקה והאמונה לא מוחלטת, ככה הוא צריך לעשות השתדלות בשביל להגיע להשיג את מה שהוא צריך. יוסף הצדיק היה בבית האסורים, יוסף הצדיק היה מהאבות הגדולים והיסודות של עם ישראל, לכן הייתה עליו הקפדה גדולה שלא לעשות שום השתדלות בבית האסורים, כדי לסלול את הדרך שיהודי שבבית האסורים לא יצטרך שום השתדלות והקב"ה על ידי תפילה יעזור לו לצאת מבית האסורים. ולכן הייתה על יוסף הקפדה למה הוא עשה אפילו השתדלות.
אם נסתכל על שני הניסים של פורים ושל חנוכה, בנס של פורים אנחנו מוצאים שלא הייתה שום השתדלות "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ" (אסתר ו, א) הכל היה ניסים מעל הטבע בלי שום השתדלות ולכן יש את מגילת אסתר. בחנוכה הייתה השתדלות, היוונים גזרו גזרות קשות החשמונאים עמדו ונלחמו, הייתה השתדלות ועל זה אין לנו שום מגילה שקוראים.
לסיום, ביאר הרב פינטו: צריך לדעת יסוד גדול כמה שהביטחון של האדם גדול בקב"ה, לא צריך השתדלות. כמה שהביטחון של אדם לא גדול, האדם צריך השתדלות. ולכן אדם יחזק את זה בנפש שלו שכל הדברים יהיו באמונה שלימה, אדם שאין לו פרנסה יהיה בביטחון מושלם בקב"ה. אדם שאין לו ילדים יהיה לו ביטחון מושלם בקב"ה. ומתי שיש ביטחון מוחלט בקב"ה, הקב"ה עוזר לאדם שתהיה לו ישועה גדולה בלי שום השתדלות.
וזה מה שדוד המלך אומר בתהלים "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם" (תהלים קמט, ו) מתי שאדם נמצא במצב של "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם" בגרון שלו ובתפילה בלי השתדלות, אז "וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם" הקב"ה עוזר לו להיוושע מכל עניין. לכן יחזק האדם את נפשו בכל הכוח בביטחון גדול בקב"ה, ומתי שיש לו ביטחון גדול תהיה לו סיעתא דשמייא גדולה. חנוכה זה זמן שיש בו כוחות גדולים וצריך להידבק בקב"ה. נמצאים בזמנים של הסתר גדול מהקב"ה וכמה שיותר נאיר את החיים שלנו באורה של תורה, באור של דבקות בקב"ה נזכה לישועה והצלחה וסיעתא דשמייא גדולה.