בפרשת השבוע - פרשת ויגש אנחנו מוצאים שיהודה ניגש לדבר עם יוסף והפעם יהודה מתנהג בצורה שונה מכל הפעמים שבהם דיבר עם יוסף באמצעות מתורגמן. יהודה היה מדבר עם האחים ויוסף היה מדבר איתם במצרית והמתורגמן היה מתרגם, כאן יהודה אומר ליוסף אני רוצה לדבר איתך בלשון שלנו בלשון הקודש. נשאלת השאלה מדוע כך רצה יהודה לדבר עם יוסף?, כך שאל האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו בשיעורו.
הרב פינטו ביאר את הדברים על פי מעשה שהיה והוסיף אנקדוטה מרתקת שאירעה עמו לפני שנים רבות באוסטריה:
מובא מעשה באחת השנים שהיו גזירות קשות על עם ישראל שגזר אחד הפריצים שם, אחד הרבנים הגדולים שהיו באותה תקופה אמר לתלמידים שלו שיקחו אותו לפריץ כי הוא רוצה לדבר איתו. כולם היו בפחד ואימה גדולה, הפריץ היה גוי רשע ואכזרי אך בכל זאת לקחו אותו ואמרו לפריץ שהרב הגדול של היהודים רוצה לדבר איתו. כשנכנס הרב לפריץ התחיל לדבר איתו בלהט בלשון הקודש ובאידיש. האנשים שהיו שם אמרו לרב שהפריץ לא מבין את השפה ורצו לשים מתורגמן, אך הרב סירב ואמר להם שהוא מדבר מעומק ליבו.
אותו פריץ שמח בדברים על אף שלא הבין ואמר לאנשים שלא יפריעו לרב והוא רוצה להמשיך לשמוע. הרב המשיך ודיבר חזק ביותר וכשסיים אמר להם הפריץ תתרגמו כל מה שהרב ביקש ותתנו לו כל מה שביקש. כל הגזירות שהפריץ גזר, הרב ביקש לבטל ובזכות הדיבורים שהרב דיבר בשפת הקודש הפריץ התרצה להכל. כששאלו את הפריץ לאחר מכן איך הסכים הרי הוא גזר את הגזירות הללו, ענה להם שהרגיש שהרב מדבר משהו מעומק הנשמה, וזה הכניע את הנשמה שלו.
הרבה אנשים חושבים שככל שיסבירו את מה שהם אומרים כך אנשים יבינו ויקבלו את דעתם, אבל זו טעות חמורה. אנשים חושבים אם ניקח אנשים שיודעים לדבר טוב ולהסביר טוב אנשים ירצו ויקנו את המוצר שלנו, אבל זו טעות חמורה. מתי שאדם מדבר מעומק הלב זה עושה רושם גדול ביותר ונכנס ללב של האנשים.
וכך רואים גם מתי שהקב"ה ציווה את משה רבנו לבנות את המשכן, צריך לבקש תרומות מבני ישראל והקב"ה אומר דוקא למשה רבנו שיבקש מבני ישראל "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (שמות כה, ב) על אף שהיה מגמגם וכבד פה וכבד לשון. ולכאורה רוצים לבקש תרומות לבנות את המשכן מי שצריך לבקש תרומה זה אדם שמדבר יפה, אדם בעל כושר דיבור טוב, אבל הקב"ה אומר לא, משה רבנו על אף שהוא מגמגם יבקש את התרומה. וכך עומד משה ובכמה מילים "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'" (שמות לה, ה) עם ישראל נותנים את כל מה שיש להם לבניית המשכן.
ידוע שיש שפה שמדברים בפה ויש שפה שמדברים בלב, משה רבנו דיבר מהלב שלו לבני ישראל והלב שלו היה רק כלי שמוציא הבעות מה שהלב מרגיש. אותו דבר גם המעשה של הרב שהלך לדבר עם הפריץ על הגזירות שהיו לעם ישראל, הפה רק השמיע קולות אבל הדיבור היה מעומקא דליבא. מתי שיהודה הלך לפגוש את יוסף, אמר יהודה אם אני אשים מתורגמן ביני לבין יוסף, הוא יתרגם את הדברים כמו הלב שלו ולא כמו הלב שלי, הוא לא מרגיש את מה שאני מרגיש. יהודה דיבר לשון הקודש ובסוף זה הכניע את ליבו של יוסף ולא יכל לעמוד בפניהם ולהסתיר את זהותו.
צריך לדעת יסוד גדול, הכח שאדם מדבר מהלב שלו הוא עצום ביותר, אנשים מקלקלים והורסים לעצמם את הכל, אדם צריך לבקש טובה מחבר, פועל צריך לבקש דבר מבעל הבית שלו, וכן כל אדם שרוצה לבקש דבר מאדם שגדול ממנו, הוא חושב ומתכנן מה ואיך לדבר אבל דוקא במילים שהוא חושב שיראו יפות וחשובות והן ישפיעו לטובה, הן דוקא ישפיעו לרעה, יקלקלו ויהרסו את הכל. אדם שחושב יותר מידי מה להגיד, הורס את טוהר הלב שלו. האדם צריך ללכת עם הלב שלו ולבקש מה שבאמת הלב שלו מאמין וחושב, ומתי שילך בתמימות עם הלב שלו יצליח.
יוסף רצה להמשיך להתנכל לאחים שלו ולא להראות להם שהוא יוסף, הרי יוסף טירטר אותם כמה פעמים והתנהג איתם בצורה קשה, אך מתי שיהודה דיבר מליבו בלשון הקודש אפילו שכביכול יוסף לא מבין את שפת הקודש, יוסף לא יכל לעמוד בזה ואז התגלה לאחים שלו. מתי שאדם מדבר מליבו ולא נותן לפה ולמחשבה שלו לקלקל את טוהר ליבו, יש לאדם סיעתא דשמייא.
לפני הרבה שנים כשהיינו בגיל העשרים לחיינו נסענו לאוסטריה, היה יהודי צדיק שקשור בנפשנו קשר חזק ביותר ואנחנו אוהבים אותו אהבה גדולה ביותר, ועל לא עוול בכפיו תפסו אותו בבית האסורים. בראש חודש אלול הגענו לאוסטריה היה לנו צער גדול, ביקשנו שיקחו אותנו ליועץ המשפטי של אוסטריה, אדם חשוב שהיה שם עזר והכניס אותנו לבית שלו. עמדנו ודיברנו איתו בעברית, אנשים שם רצו לתרגם לגרמנית ואמרנו לא, דיברנו מכל הלב ואחרי כמה ימים הייתה ישועה גדולה שמה שביקשנו הוא עשה. מתי שמדברים בתמימות מהלב ומבקשים מהקב"ה בתמימות מהלב הקב"ה נותן סיעתא דשמייא, אבל מתי שמקלקלים את זה בפה במילים גדולות הורסים ומשחיתים את הכל.
ועוד דבר אפשר לפרש ולומר יסוד גדול, מתי שהאדם רוצה לבקש משר או אדם גדול משהו או משהו שקשור לכלל עם ישראל שידבר את הדברים שתהיה להם משמעות גם כלפי הקב"ה, לא רק הבקשה כלפי אותו אדם אלא בתוך אותם דברים תסתיר גם בקשה לקב"ה כמו יהודה. יהודה עומד לפני יוסף וחושב שהוא מלך מצרים "בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר" אבל הוא אומר אני מדבר עם הקב"ה, כל מה שאמר יהודה משתמע גם ליוסף וגם לקב"ה למשוך רחמים מהקב"ה.
וכך גם מצאנו אצל יעקב אבינו, מתי שהוא שלח את המלאכים לעשו הוא אמר "כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב" (בראשית לב, ה) למה יעקב אבינו טורח להגיד למלאכים עבדך יעקב, הרי הם שלוחים שלו. ועוד אומר יעקב "עִם לָבָן גַּרְתִּי" ורבותינו דרשו ותרי"ג מצוות שמרתי, אלא יעקב אבינו מדבר אל המלאכים אבל גם מכוון בדיבורו כלפי הקב"ה, אני העבד שלך יעקב, תזכור שעם לבן גרתי וקיימתי את התרי"ג מצוות. גם כשאתה מבקש בקשה גשמית ממישהו וק"ו אם זו בקשה כללית כלפי עם ישראל תחשוב שאתה מבקש גם מהקב"ה, שהדברים יהיו מתורגמים לשני הדברים ובוודאי שתהיה סיעתא דשמייא ומה שהאדם ביקש הקב"ה יתן לו.