בשבת הקרובה נקרא בבית הכנסת את פרשת ויחי שבה יעקב אבינו נפרד מילדיו ומברך אותם לפני פטירתו.
האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו הביא בשיעורו שאנחנו מוצאים בפרשת השבוע, יעקב אבינו מברך את הבנים של יוסף ואומר "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי".
הרב פינטו מסביר: יעקב אבינו מבקש מהקב"ה שבילדים של יוסף מנשה ואפרים יקרא שמו ושם אבותיו. צריך להקשות ולומר מדוע יעקב שם את שמו ראשון "שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי", הרי האדם צריך קודם כל להזכיר את האבות ואח"כ לומר את שמו, היה יותר ראוי לתת כבוד לסבא אברהם ולאבא יצחק ולומר ויקרא בהם שם אבותי ושמי, אם כך למה יעקב מזכיר את שמו תחילה?
אלא אולי אפשר לפרש ולומר, ידוע מה שרבותינו אומרים (אבות א, ב) עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים, שלוש רגלים יש לעולם תורה, עבודה וגמילות חסדים. תורה זה יעקב אבינו שהיה סמל התורה, עבודה זו תפילה זה יצחק אבינו, גמילות חסדים זה אברהם שהיה גומל חסדים. מלמד אותנו יעקב אבינו לימוד גדול, יש הרבה אנשים שמתפללים, יש הרבה אנשים שנותנים צדקה, אבל הם לא עושים את זה ע"פ התורה וע"פ הכללים של התורה. יש גם אדם שמתפלל אבל הוא לא עושה את זה ע"פ הכללים של התורה שלימדה אותנו איך מתפללים.
לכן מדגיש יעקב ואומר "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי" שיקרא בהם שם התורה שיעקב אבינו הוא עמוד התורה, קודם כל ילמדו תורה וידעו את ההלכות של התפילה, ידעו איך להתפלל ע"פ התורה. אותו דבר גם בחסד, כשיתנו צדקה יתנו ע"פ התורה, ע"פ איך שהתורה מצווה אותנו לתת את הצדקה, ולא ע"פ מה שהרגש והרצון אומרים לאדם לתת צדקה.
וזה יסוד גדול, מוסיף הרב פינטו, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד (אבות ב, ה) אדם שהוא עם הארץ לא יכול להיות חסיד, אדם קודם כל צריך ללמוד את התורה ורק אחרי שהוא למד את התורה הוא יכול להתפלל ולתת צדקה כמו שצריך.
לסיום אמר פינטו: אדם שמתפלל בלי ללמוד את ההלכות, איפה מותר לדבר ואיפה לא, איפה מותר לעצור ואיפה לא, ללמוד איך להתפלל. אדם שנותן צדקה מבלי שלמד איך לתת צדקה, למי לתת ראשון למשפחה, לתורה או לעניים, מי קודם למי. אדם שלא יודע איך לתת צדקה, הצדקה הזו פגומה. לכן אומר יעקב וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי שילמדו את התורה הקדושה שזה יעקב ואז וְשֵׁם אֲבֹתַי שידעו איך להתפלל ואיך לתת צדקה.