פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והשבוע: האם מותר למאבטחים לעלות להר הבית?
שאלה:
שלום לכבוד הרבנים בפינת ההלכה המיוחדת. אחר שעלייתו של השר איתמר בן גביר להר הבית עוררה סערה שאינה יורדת מסדר היום בכל כך הרבה מגזרים, התעוררה לי שאלה הלכתית ורציתי לשאול את דעתו של כבוד הרב דווקא מההיבט ההלכתי של החיילים והמאבטחים של אלו שעולים לבקר בהר הבית. הרי בוודאי שישנם בין החיילים והמאבטחים גם כאלו שסוברים להלכה כשם שפסקו רבותינו גדולי ישראל לאסור, ולכן כשאדם עולה להר הבית על פי אמונתו הרי הוא מכשיל אותם באיסור חמור.
תשובה:
שלום וברכה. אכן גדולי ישראל אסרו בכל תוקף את העלייה להר הבית ולכן גם גינו את עלייתו של השר, אולם גם לשיטתו של השר ושאר העולים בהוראת רבותיהם החשובים יש אכן לדון בבעיה שציינתם ברוב דעת. הנה הגמרא (חולין קיא,ב) כותבת חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דליספי לי מידי ולא סבירא לי. פירוש שאין לאדם הסובר שמאכל מסוים מותר להאכיל את אותו המאכל לחבירו שסובר שמאכל זה אסור.
ואיסור זה נכלל בהזהרת התורה: "לפני עיור לא תתן מכשול" (ויקרא יט,יד) שפירשוהו רבותינו כאיסור להכשיל את האחר בעבירות.
וכך אכן פוסק הרמ"א (יו"ד סי' קיט ס"ז): "מי שנוהג באיזה דבר איסור מכח שסובר שדינא הוא הכי, או מכח חומרא שהחמיר על עצמו - מותר לאכול עם אחרים שנוהגין בו היתר, דודאי לא יאכילוהו דבר שהוא נוהג בו איסור".
ואף שיש מקום לחלק וכמו שהביא הש"ך (שם סעיף כ) שהאיסור נאמר רק כשהוא אינו ניכר, אולם אם האיסור ניכר מותר להציע את המאכל כיון שאז האוכל יודע להימנע ואם הוא אינו נמנע הוא מכשיל את עצמו.
ומקור דברים אלו הינם בריטב"א (סוכה י,ב) שהסביר את הגמרא שמספרת על רב נחמן שהושיב את רב חסדא ורבה בר רב הונא בסוכה שלדעתם פסולה וכתב: "ונראה לי דהכא דוקא מפני שהאיסור ניכר לחברו, ואי לא סבירא ליה לא ליכול - הא בשאינו ניכר לחבירו לא. ואמרינן התם: 'חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דליסופו ליה מידי דלא סבירא ליה" .
ולכאורה היה אפשר לומר שאחר שלמאבטחים ניכר האיסור כיון שיודעים הם את מעשיהם לכן אין כאן איסור מצד השר שבעבורו הם עולים, אולם אין זה נכון כי גם אם נאמר כדעה זו להקל כשהאיסור ניכר אולם זה רק במקום שיכול האוכל להימנע מאכילת האיסור, אבל אלו המאבטחים אינם יכולים לסרב פקודה לעלות עם השר או עם המבקרים במקום הקדוש, ולכן מוכרחים הם לעלות מכוח תפקידם לעשות דבר שנוגד את עמדותיהם ההלכתיות ובמיוחד בדבר חמור כגון עליה להר הבית.
ואף שחייל שמוכרח להיכנס להר הבית כשיש לאבטח משום פיקוח נפש והצלת נפשות רשאי הוא אולם אין רשות לאלו שהחליטו לעלות לגרום לאותו חייל לחלל את הקודש על פי אמונתו. זאת ועוד, הרי כל העולה חייב במורא המקדש (רמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ו הלכה יד-טז), ולכן חייב לטבול לפני כניסתו ולהפחית ככל הניתן בנשיאת כלים ולבישת בגדים שאינם מוכרחים, גם לא ללבוש ציצית ולא לישא ארנק או טלפון. כמו כן חייב הוא להיכנס ללא נעלים וכן לגלח את שערו בתער לפני כניסתו, ואין צריך לומר שחייב הוא לחבוש על ראשו כיפה או מגבעת. עוד יש לחיילים להקפיד שמיד שסיימו את תפקידם ירוצו החוצה בלא להתמהמה אפילו רגע אחד, ואם שהה שיעור קטן מעבר לזה כבר חייב כרת ח"ו (כל זה באור לציון ח"ג עמוד רעח), ומכיוון שרבים מהמאבטחים אינם עומדים בתנאים נוקשים אלו הרי גם בדבר זה העולים מכשילים אותם.
ויהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ונעלה לשם בקדושה ובטהרה לעבדו בלבב שלם.