וואלה! יהדות בשיתוף בית ההוראה שע"י מכון הלכה חב"ד במדור שבועי מרתק - והשבוע: האם חיים, שכנו של דב, שרק עשה לו טובה ושמר על הבית - יצטרך לשלם על הנזק הגדול שגרם לדב ללא כוונה?
רקע:
חיים, שכנו של דב, התבקש ע"י דב לשמור על ביתו לתקופה של חודשיים עקב נסיעה לחו"ל.
לשם כך נתן דב לחיים שכנו את מפתחות ביתו, תוך בקשה לשים עין על הבית ולהיכנס מפעם לפעם לראות מה המצב וכו'.
מספר ימים לאחר מכן נכנס חיים לראשונה לביתו של שמעון, וראה שהמקרר מחובר לשקע והוא פועל. פתח חיים את המקרר וראה שאין בו כלום. חס חיים על חשבון החשמל של שכנו וניתק את המקרר, ללא ששם לב לבדוק מה יש בתא ההקפאה. עברו שבועיים ושוב נכנס חיים לביתו של דב. צחנה קיבלה את פניו. ריח מסריח שניתן היה להריח מבעד לדלת ביתו של דב.
מיד הלך חיים למקור הריח, ואז גילה שבטפשותו כי רבה לא בדק את תא ההקפאה, שהיה מלא בעופות קפואים, שכעבור שבועיים ללא חשמל במקרר - הפשירו, התפיחו והסריחו את ביתו של דב.
עמל חיים כדי לפנות את העופות לזבל, לנקות ולשטוף את המקפיא ושאר הבית, תוך שרשם לעצמו את כמות העופות שהלכו לפח, על מנת לספר על כך לדב כשיחזור ולשלם לו בעבור העופות שניזוקו בשל ניתוק המקרר מהחשמל.
עברו חודשיים, דב אכן חזר מחו"ל והלך אל שכנו חיים. הלה סיפר לו את אשר אירע, איך בטעות ניתק את החשמל במקרר בלי לבדוק את המקפיא ואיך זרק את העופות המסריחים לאשפה, תוך שהוא מקבל על עצמו את האחריות ומבטיח לשלם את העופות. כשמוע זאת דב, צעק מרה והחל טומן את ראש בין כפות ידיו בבכי מר.
חיים שלא הבין מה אירע (כולה עופות שהלכו לפח, לא?) ניסה לנחם את דב, אולם מה ששמע מדב הותיר אותו חיוור כסיד: לפני יציאתו החביא דב בתוך העופות הקפואים עשרות אלפי דולרים, אותם נהג לשמור אצלו באיזה פינה בבית, אך לא רצה לקחתם לחו"ל מחשש שיגנבו, על כן טמנם בתוך העופות הקפואים, מה שכעת כבר לא קיים כלל.
רצו השניים לרב כדי לבדוק מה מידת אחריותו של חיים לנזק הגדול שארע לדב, כאשר דב טוען שחיים שכנו חייב לשלם לו את כל הכסף, אם מדין 'שומר' או מזין 'מזיק' - לא משנה לו כל כך...
לעומתו טוען חיים, שכלל לא התכוון להזיק את דב, ואדרבא - את כל ניתוק החשמל עשה לטובתו של דב, ואף על מה שיצא מכך (נזק העופות) מוכן הוא לשלם, אך לא על מה שהיה טמון בעופות, מה שגם נשמע לא סביר בעליל, וגם לא קרה בכוונה תחילה.
ונשאלת השאלה:
האם חיים השכן יהיה פטור על הדולרים שהלכו יחד עם העופות של חברו דב לפח, או שמא יתחייב לשלם אותם עד הסנט האחרון?
תשובה בקצרה:
אף במקרה שיש עדים (וכ"ש כשאין עדים) להטמנת הכסף בעופות - ניתן לפטור את חיים מתשלום על הכסף הטמון.
תשובה בהרחבה:
ראשית אין לחייב את חיים מדין 'שומר' כאשר לא באמת קיבל שמירה על הבית אלא רק טרח ונכנס כדי לבדוק את שלום הבית. כדי להתחייב בדיני שומרים, על חיים לקבל בקניין על עצמו להיות שומר, מה שבוודאי לא אירע כאן. ואף אם הינו שומר - יש לפוטרו באונס שכזה (וראה מה שכתבנו בעלון 'שונה הלכות' של מכון הלכה חב"ד, גליון 618 במדור 'צדק ומשפט', ואכמ"ל).
אמנם כאן שונה המקרה, מכיוון שאמנם אינו שומר ולא קיבל עליו שמירה, אך בפועל עשה היזק בידיים בזה שזרק את העופות בידיו, והגם שלא ידע על תכולת העופות, וברור לכולם שֶׁלּוּ היה יודע חיים מתכולת העופות בוודאי שלא היה זורקם, ולבטח לא התכוון - אך לכאורה עדיין הינו מזיק בידיים, ולכאורה משום כך יש לחייבו.
אלא שכאשר אין עדים להטמנת הכסף בעופות - יכול חיים לומר לדב 'איני מאמין שכך עשית, ובעצם לא היה שם כלל כסף' וזאת משום שזה מעשה חריג מאוד, וסביר להניח שאיש לא יחשוב שאמור להיות דולרים בעופות (לא סתם הסיפור של יוסף מוקיר שבת מוגדר כ'נס'...). על כן כל עוד ודב לא יציג הוכחה חותכת שהיה שם כסף, או יביא עדים - חיים יהיה פטור.
ויותר מכך נראה לומר, שאף במקום שישנם עדים להטמנת הכסף או הוכחה חותכת לכך - אין לחייב את חיים מדין מזיק, וזאת אע"פ שלכאורה עשה היזק בידיים, וזאת משום שיש פוסקים הסוברים שכשלא התכוון להזיק - יש לפוטרו מדין 'טמון' (שהתבאר בהרחבה בעלון 'שונה הלכות' של מכון הלכה חב"ד, גליון 598 במדור 'צדק ומשפט', ואכמ"ל).
פירוש הדבר הוא שמזיק בדרך כלל, הינו אדם שבא לעשות נזק לחברו ולגרום לו עוגמת נפש - ההיפך הגמור מהמסופר כאן (שחיים השכן חס על חשבון החשמל של שכנו, וגם לאח"כ כשגילה שבעצם טעה והזיק - השתדל לעשות לטובת שכנו וניקה וסידר לו את הבית המסריח, ואף מוכן הוא לשלם על הנזק שידע שעשה), וע"כ יש אומרים שכל שלא נתכוון להזיקו - אין לחייבו על הדברים הטמונים בתוך דברים אחרים שניזוקו יחד עם הדברים שהיו גלויים, בדיוק כמו בנזקי אש (שם פטור על הדבר הטמון), זאת משום שֶׁלּוּ ידע שהיה טמון בתוך העופות כסף - וודאי לא היה זורקם, והרי נתכוון לטובת חברו! וע"כ פטור.
(ואף שיש פוסקים הסוברים אחרת - יכול הוא לומר 'קים לי' (סובר אני) כדעות המקילות. ויש עוד להאריך בזה הרבה (האם הינו מזיק ממש או לאו, ואולי שומר הוא ואעפ"כ פטור באונס שכזה) ואכמ"ל).
מקורות: שומרים: שו"ע חו"מ רצ"א ס"ה, שך שם סקי"ג, וראה עוד בשו"ע חו"מ ש"ג ס"א. מזיק (והקשרו לדין טמון): שו"ע חו"מ שע"ח ס"א-ב, ובנו"כ שם, וראה עוד בסימן שפ"ח ס"א, ערוה"ש (שם ס"ה), וראה עוד בכהנ"ל בספר משפט שלמה סימן ה', ובספר שורת הדין כרך ט' עמ' שצח.
נ.ב. אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע"י הרב יצחק איתן מזרחי, מכון הלכה חב"ד. לתגובות: publish@smslarav.co.il