פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והשבוע: רופא שנאלץ לנסוע בשבת, האם יש לו לחשוש ולהסיר את כיפתו?
שאלה:
יש לי שאלה מעניינת שמאוד מטרידה אותי. אני במקצועי רופא ולעיתים קרובות אני נקרא לבית החולים בשבת עבור חולים הנמצאים במצב של פיקוח נפש.
ודאי שאז עלי לצאת את ביתי ולנסוע במהרה לבית החולים. אלא שמכיוון שאני גר בעיר שמתגוררים בה רוב יהודים, אני תמיד מתלבט לפני שאני מתחיל בנסיעה החולפת על פני אנשים רבים אם עדיף לי להשאיר את הכיפה על הראש או להסיר את הכיפה כדי שיחשבו שאיני יהודי או לפחות שיחשבו שאני יהודי שאינו שומר שבת, ובכך לא יתחלל שם שמים שיראו יהודי חרדי נוסע מדי שבת ברכב.
תשובה:
שלום לרופא הנכבד ותודה על השאלה האמיצה. הנה מצאנו שני תשובות הנראות סותרות במבט ראשון בשו"ת אגרות משה להגאון רב משה פינשטיין בנידון הסרת הכיפה במצבים דומים, וננסה ללמוד משם לשאלתכם.
בתשובה אחת (או"ח ח"ב סוף סימן צה) הוא כותב על אנשים שומרי תורה שנכשלים בהליכה לקולנוע של סרטים, אם עליהם להסיר את הכיפה על מנת שלא לחלל את השם בזה שיראו אנשים דתיים הולכים למקום שכזה. הרב משיב שאכן זו סברא נכונה אם כוונתו לשם כן. אלא שהוא כותב שאם כוונתו היא לזלזל גם בחיוב הכיפה, אזי עדיף שיכנס לקולנוע עם הכיפה ולא יזלזל בעוד דבר שמחויב בו.
ובתשובה שניה (יו"ד ח"ב סימן לג) עסק הרב בכאלו שנכשלים בהליכה למקום בו ל"ע רוקדים בחורים ובתולות יחד. האם טוב להם להסיר את הכיפה כדי לא להראות כחרדים העוברים על פריצות נוראה זו, או שמא לא נדריך אותם לעבור על איסור נוסף של הסרת הכיפה והליכה בגילוי הראש.
הרב השיב שפשוט שאין לומר להם לעבור עוד איסור דמנהג חשוב של כסוי הראש. והסביר שהסברא נותנת שאם יראו אותו אלו שמכירים אותו כאיש דתי ששומר שבת ומניח תפילין ומתפלל בלא כיסוי ראש, יטעו ללמוד ממנו שכך יש אכן לנהוג שלא לחוש לכיסוי הראש כשרוצים לרקוד.
ושם סיים דבריו בזה הלשון: "וגם פשוט שכל עבירה שאדם עושה בפרהסיא יש בזה גם עון של חילול השם. וכשיעשה רק עבירה אחת, יהיה רק חילול השם בעבירה זו, וכשיעבור אז עוד עבירה יהיה חילול השם ביותר. ולכן ח"ו להתיר לאיסורין בשביל סברות ודמיונות של עצמו שחושב שהוא ממעט חילול השם".
והנה בתשובה ראשונה הרב כתב להתיר אם כוונתו שלא יתחלל שם שמים ואילו שתשובתו השניה כתב בתוקף לאסור מכל וכל.
ונראה ליישב הדברים שלא יהיו כסותרים. שאם נדייק בנוסח תשובות אלו נראה שחילק הרב בין שני הציורים. בציור הראשון בו הוא התיר להסיר את הכיפה מדובר על מקרה שהאדם החוטא הולך למקום שאין מכירים אותו שם, ואז אכן עדיף לו למעט בחילול השם ע"י הסרת הכיפה. אולם בתשובה השניה הוא עסק במקרה בו אנשים מכירים את אותו האיש החוטא, ולכן אם הוא יסיר את כיפתו ילמדו ממנו שכשאדם חרדי נתקף על ידי היצר ועושה מעשה חטא ושטות, מותר לו לפרוק מעליו גם את חיוב חבישת הכיפה.
על פי שתי תשובות אלו נראה היה לכאורה לומר שגם בשאלתכם יש לחלק בין אם נמצאים במקום בו אין הציבור מכיר את הנוסע, שאז עדיף להסיר את הכיפה על מנת שלא יחשדו את האדם כמחלל שבת, ולעומת זאת הנוסע בסביבה של אנשים שמכירים אותו אז ישאיר את הכיפה על הראש כדי שלא ילמדו ממנו לזלזל גם בחבישת הכיפה. אלא שהאמת תורה דרכה שאין המקרה שלכם דומה לדלעיל, שכן ישנו הבדל רב בין אדם שעסוק בעשיית מצוה של הצלת נפשות שאז יש לכל רואה חובה ללמד על הנוסע זכות ולא לחשדו כמחלל שבת, למקרה של אלו שתקף עליהם יצרם והולכים למקומות אסורים לעשות דברים אסורים שאז יש לחלק כשם שכתבנו לעיל.
ולכן ודאי שכדאי להשאיר את הכיפה על הראש ואם אפשר כדאי למצוא דרך מקורית לפרסם שאין הוא מחלל שבת, וכגון שיתלה שלט על רכבו שהינו במקצוע רופא שנקרא מדי פעם לבית חולים בשבת.