"וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם" - האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו התייחס בשיעורו לפרשת השבוע - פרשת וארא וחידד יסוד חשוב: בכל אדם יש את יסוד המסירות נפש שתרמו הצפרדעים בבריאה.
וכך אמר הרב פינטו:
הגמרא מספרת (סנהדרין סז:) שרבי אלעזר היה דורש על מכת צפרדע שהייתה צפרדע אחת שהשריצה ומילאה את כל מצרים, ורבי עקיבא היה דורש שהייתה צפרדע אחת שהמצרים היו מכים אותה, ומהמכות שהיכו אותה יצאו הרבה צפרדעים וזו הייתה מכת צפרדע. בא אליו רבי אלעזר ואמר לו עקיבא מה לך ולדברי הגדה, כלך מדברי הגדה ולך תלמד נגעים ואהלות, לא כך היה, אלא צפרדע אחת הייתה שרקה להם ובאו הרבה צפרדעים ולא כמו שאתה אומר שצפרדע אחת הייתה, והיכו אותה ויצאו הרבה צפרדעים מהצפרדע הזו.
צריך להקשות קושיה, התורה הקדושה זו תורה של כולנו ולכל אחד יש זכות לומר את דעתו בתורה, כל אחד יכול להתווכח וכל אחד יכול לומר את דעתו. רבי עקיבא רוצה לומר את דעתו שהייתה צפרדע אחת ומהמכות שהיכו אותה יצאו הרבה צפרדעים זכותו לומר, למה משתיקין אותו שיפסיק לומר דברי הגדה ושילך לנגעים ואהלות?
אז חשבנו לפרש ולומר, חז"ל אומרים לנו (ברכות סא:) בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. ורבי עקיבא היה סובל יסורים קשים ביותר. תלמידיו ראו אותו ואמרו לו רבנו כך נראה אותך מת? אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, ואז פרחה נשמתו ונפטר. שואלים המפרשים מה הפירוש כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה מתי יבא לידי ואקיימנו?
אלא הפירוש הוא כך, הקב"ה ברא את האדם ביום השישי ולא בימים לפני, אחרי שברא את כל הבריאה אמר הקב"ה לכל החיות והעופות בואו נבנה משהו הטוב ביותר בעולם, וכל אחד יתרום את הטוב שלו, האריה תרם מהכוח שלו, הנשר תרם מהכוח שלו, כל חיה תרמה את הטוב שלה לבריאה שהולכת להיבראות, ומה נברא? האדם הראשון בחיר הבריאה, שיש בו כוחות מכל הבריאה כולה. ולכן המשנה אומרת (אבות ה, כ) "הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי" האדם יכול להיות עז כנמר כי הנמר תרם לאדם את העזות שלו, וכך להיות קל כנשר כי כל הכוחות של החיות טמונים באדם.
מתי שתרמו כל החיות את הכוחות, הצפרדע נתן שתי כוחות לאדם, כוח אחד של השירה וההלל לאלוקים, והכוח השני כוח של מסירות נפש. ורואים את זה במכת הצפרדע, כאשר השם אמר לצפרדעים לבוא הם קפצו בתוך האש, נכנסו לתוך התנורים של המצרים מסרו את נפשם, הצפרדע נתן לאדם את הכוח למסור את החיים.
אז על פי זה אפשר לבאר ולומר, רבי עקיבא אומר לצפרדע לא הייתה מסירות נפש, כי בבריאה של הצפרדע לא נבראה עם מסירות נפש גדולה, אלא הייתה צפרדע אחת ונולדו עוד צפרדעים בדרך נס שמסרו את הנפש והם לא צפרדעים רגילים וטבעיים. אם כך ע"פ סברת רבי עקיבא אין מספיק כוח של מסירות נפש לאדם, כי לפי רבי עקיבא הצפרדעים נבראו על ידי נס, ואם כך הם לא תרמו לאדם כוח חזק בבריאת העולם של מסירות נפש.
אומר לו רבי אלעזר כלך מדברי הגדה, אנחנו כן קיבלנו כוח של מסירות נפש מהצפרדעים וזה הטבע שלהם, ולכן לך תלמד נגעים ואהלות. לכן היה קשה לרבי עקיבא כל חייו למסור נפש, וכל חייו היה מחכה לרגע לומר "שמע ישראל" במסירות נפש ורבי אלעזר אומר לו כלך מדברי הגדה כי אתה מחליש את הכוח של המסירות נפש.
וכמו שרואים (ילקו"ש תהלים, קנ) כאשר דוד המלך סיים לכתוב את ספר התהלים זחה עליו דעתו, המדרש אומר שבאה צפרדע לדוד ואמרה לו דוד למה זחה דעתך, אני כל רגע אומרת אלפי שירות לקב"ה, מיד דוד המלך שתק. ושאלנו איך צפרדע אחת יכולה להוכיח את דוד המלך, למה שתק דוד המלך? אלא אמרנו שהכוח של השבח וההלל להשם הוא מהצפרדע שתרמה בבריאת העולם, ולכן דוד שתק כי קיבל את הכוח מהצפרדע.
וניתן לפרש כך גם לגבי התחש שהייתה חיה שנבראה רק לצורך המשכן, אז שאלנו למה לא נבראה בבריאת העולם? אלא הגמרא אומרת שעורה של התחש היה יפה מאוד, ואם הייתה בבריאת העולם הייתה תורמת כוח יופי נדיר לאדם, ועם יופי כזה אנשים היו חוטאים הרבה, ולכן השם ברא אותה רק לצורך המשכן ולא בבריאת העולם.