וואלה! יהדות בשיתוף בית ההוראה שע"י מכון הלכה חב"ד במדור שבועי מרתק - והשבוע: האם על פנחס לשלם על ה"טובה" שעשה, שגרמה רעה רבה לשכנו? והאם היה אמור להיזהר ולא לגעת אף בזבל של חברו?
רקע:
יום ראשון בבוקר. פנחס חיכה לרדת במעלית בבניין בו התגורר. באיזה שהוא שלב נמאס לו לחכות למעלית היחידה והאיטית בבניין הישן והחל לרדת במדרגות. ירד שני קומות ולפתע נתקל בשקית זבל גדולה המונחת ליד דלת ביתו של שכנו למשפחת ק. המתגורר בקומה השנייה של הבניין.
פנחס ראה את שקית הזבל שהייתה נודפת ריח לא טוב, והחליט לעשות מצווה גדולה: לקח את שקית הזבל וזרקה לפח הטמון שהיה ליד הבניין והמשיך לעבודתו. הוא היה בטוח שגם שכנו וגם דיירי הבניין יודו לו על כך.
שעות לאחר מכן והנה הטלפון של פנחס מצלצל, ושכנו למשפחת ק. על הקו. 'ערב טוב פנחס, ראית אולי את שקית הזבל שהייתה ליד דלת ביתי הבוקר?' שאל השכן. השיב פנחס בחיוב ואף אישר שהוא אשר זרק את השקית לאשפה.
לפתע החוויר פנחס והטלפון נפל מידיו. דרך הטלפון ניתן היה לשמוע את זעקות השבר של שכנו ושל אשתו על טבעת היהלומים היקרה שלה שכנראה נמצאת בשקית זבל זו אותה השליך לאשפה.
מתברר ששעות קודם לכן, כשנטלה השכנה את ידיה לסעודת 'מלוה מלכה' - הורידה את הטבעת היקרה מידה, הניחה על השולחן ולא החזירה. בסיום הסעודה, עזר בעלה לפנות את השולחן, ואת המפה על כל תכולתה, הכניס לשקית זבל גדולה, אותה הניח על יד דלת ביתו כדי להורידה לפח האשפה.
אלא שבבוקר, גילתה אשתו שהטבעת איננה. חישוב קצר העלה שכנראה הינה מונחת בדיוק באותו המקום בו השאירה אותה - על השולחן, ומשם עברה לתוך שקית הזבל. בעלה, שהיה בטוח ששקית הזבל עדיין עומדת ומחכה לו ליד הדלת - גילה לחרדתו כי אינה שם. לשם כך החל השכן המסכן לעשות טלפונים בכל הבניין לברר מי לקח את השקית ולאן.
כשגילה השכן שפנחס מיודענו זרק את השקית לפח הטמון, שכבר פונה בצהריים ע"י עובדי העיריה - החל לצעוק על פנחס בטענה: 'מה אתה נוגע בזבל שאינו שלך? מה אתה ועד הבית? אז מה אם היה שם זבל, מי אמר שאני רוצה לזורקו לאשפה? הנה תראה שברוב 'מעשיך הטובים' - זרקת לאבדון את טבעת אשתי היקרה, ומה אעשה כעת? ע"כ עליך לשלם לי על הטבעת היקרה שאבדה בגללך!' כך טען השכן בצעקות.
אלא שפנחס ההמום השיב לו: אני סה"כ התכוונתי לעשות עמכם מצווה ולזרוק לכם את הזבל. הרי אם היה זה סתם זבל, היית משבח אותי מכאן ועד מחר! וכי מאין עלי לדעת ששקית זבל נודפת ריח מסריח, הפכה לשקית המשמר של היהלומים של אשתך? ואני כל מה שעשיתי היה 'לשם שמים', לעשות מצווה וע"כ איני חייב לך כלום'.
ונשאלת השאלה:
האם פנחס השכן שזרק את שקית הזבל לאשפה, ללא ידיעה שיש בה חפץ יקר כל כך ,יהיה פטור מתשלום הנזק שנגרם בשל אובדן הטבעת היקרה, או שמא חייב?
תשובה בקצרה:
אע"פ ש'אדם מועד לעולם' - נראה לפטור את פנחס מתשלום אודות הטבעת היקרה שנזרקה על ידו בלא כוונה.
תשובה בהרחבה:
לכאורה יש מקום לחייב את פנחס שהרי 'אדם מועד לעולם', ואפילו על היזק שנעשה באונס חייב. אלא שיותר נראה שיש לפוטרו מהטעמים הבאים:
א. נחלקו הפוסקים אם המזיק באונס גמור חייב או פטור. ובנוגע לשאלתנו, יתכן שהדבר בגדר אונס גמור. לפיכך הואיל ודין זה בגדר 'ספיקא דדינא', ממילא יש לפטור את פנחס, היות ואין להוציא ממון מחזקתו בשל ספק בדין (ואכמ"ל).
ב. נפסק בהלכה: "המזיק ממון חבירו ואינו יודע מה הזיק, נשבע הניזק ונוטל. כיצד, לקח כיס חבירו והשליכו למים או לאש, או שמסרו ליד אנס, ונאבד, בעל הכיס אומר זהובים היה מלא, והמזיק אומר איני יודע מה היה בו, שמא עפר או תבן היה מלא - הרי הניזק נשבע בנקיטת חפץ ונוטל. והוא שיטעון דברים שהוא אָמוּד בהם, או אָמוּד להפקידם אצלו ודרכן להניחם בכיס וכיוצא בו; אבל אם אין דרכם להניחם בכלי זה - הוא פשע בעצמו [ופטור המזיק]. כיצד, הרי שחטף חמת או סל מלאים ומחופים והשליכם לים או שרפם, וטען הניזק שמרגליות היו בתוכם, אינו נאמן".
ובנידון דידן, אף שמאמין פנחס לשכנו שאכן בשקית הזבל הייתה הטבעת, על כל פנים נראה כי יש לפוטרו, משום שלא העלה על דעתו דבר שכזה, וממילא יתכן שמצד הספק פטור פנחס מלשלם, שהרי 'המוציא מחבירו עליו הראיה' (כנ"ל).
ג. יש לומר שזורק האשפה אינו מזיק ממש, שכן השליך את שקית האשפה לפח העירוני, ולאחר מכן באו אנשי התברואה והעמיסו את הפח לתוך משאית האשפה וכו', נמצא שפעולת השכן מוגדרת כגרמי בעלמא ולא כמזיק בידיים, והרי יש מהפוסקים הסוברים שאין חייב מדין גרמי אלא במזיד, אבל אם גרם היזק של גרמי בשוגג או באונס, פטור, מכיוון לפי שלדעתם חיוב גרמי אינו מן הדין אלא משום קנס, ולא קנסו חכמים על שוגג ואונס. וכל שכן בשאלתנו, שפנחס זורק הזבל (המזיק) התכוון לטובה.
ד. לכאורה אין על מעשיו של פנחס כלל שם 'מזיק', מאחר ואין זכות לאף דייר להעמיד בחדר המדרגות שקית אשפה, ואשר על כן לא יוכל השכן לקבול על המסלק את האשפה מהשטח המשותף לכל הדיירים שאינו עומד להנחת שקיות אשפה, ונמצא שעשה פנחס דבר ישר וטוב ואין לחייבו משום מזיק.
ה. שקית אשפה זו הרי עמדה להתפנות בזמן הקרוב ע"י אחד מבני הבית, זאת-אומרת שפעולתו של פנחס (זריקת השקית) עמדה להיעשות ע"י הבעלים עצמם (לו לא היו יודעים בהיעלמותה של הטבעת), ולכן יש לומר שאינו נחשב למזיק בזה שלקח את השקית לאשפה [שהרי לכך הייתה עומדת שם] ופטור.
מקורות: א. שו"ע חו"מ שעח סעיף א' - ב', רמ"א שם, ש"ך שם סק"א; ב. שו"ע חו"מ שפח ס"א, ערוה"ש שם ס"ה; ג. ראה בש"ך (סימן שפו סק"א וסק"ו), ובמאירי בב"ק (דף נה ע"ב), ד. ראה המבואר בזה בארוכה בגליון 628 במדור 'צדק ומשפט' תחת הכותרת 'המזגן שאבד'; ה. ראה בב"מ (דף כה ע"ב) לגבי מאבד לדעת, וראה מה שכתבנו אודות כך בגליון 610 במדור 'צדק ומשפט' תחת הכותרת 'הפקר או הפקרות'.
נ.ב. אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע"י הרב יצחק איתן מזרחי, מכון הלכה חב"ד. לתגובות: publish@smslarav.co.il