בשבת נקרא בבית הכנסת את פרשת בשלח שבה בני ישראל יוצאים ממצרים אחרי שנות גלות קשות. האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו חידד בשיעורו מסר חשוב שאפשר לקחת אותו לחיי היומיום שלנו.
הרב פינטו התייחס לפסוק "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ" והביא על זה את דברי הגמרא שאומרת הגמרא (סוטה יג.) בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו, שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצוות שנאמר "חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְות" (משלי י, ח). צריך להקשות קושיה חזקה, הרי למשה רבנו לא הייתה אף זכות לקחת ממצרים כלום, רבותינו הקדושים אומרים ששבט לוי לא היה בשעבוד ולא עבדו במצרים, אם כך אין להם זכות לקחת גם מהרכוש של המצרים כי רק מי שהיה בשעבוד והמצרים עינו אותו יכל לקחת מביזת מצרים.
ועוד אומרים רבותינו הקדושים על קורח. שכל מה שהתדרדר וכל הרע שהגיע, כי היה היחיד משבט לוי שלקח מהביזה. אם כך מה התורה הקדושה משבחת כ"כ את משה רבנו חכם לב יקח מצוות שלא הלך לקחת מהביזה והלך לקחת את עצמות יוסף הרי אסור היה לו לקחת מהביזה כי הוא משבט לוי ולא עבד בארץ מצרים?
אלא אפשר לפרש ולומר כך, מסביר הרב פינטו, משה רבנו היה המוציא והמביא בפני פרעה, גם הוא היה בשעבוד, היה צריך לברוח מפני פרעה, ישב בבית האסורים משה רבנו גם היה צריך לצאת ממצרים אחרי שעבר יסורים קשים בשביל הגאולה של עם ישראל, ובגלל שהיו לו גם דברים קשים בשביל הגאולה הוא גם היה בגדר משועבד. ועוד מה שמובא ברבותינו הקדושים שפרעה היה גלגול של קין ומשה רבנו היה גלגול של הבל, אז ודאי היה מותר לו לקחת את מה שבגלגול הקודם קין לקח להבל. אבל בכל אופן אפילו שהיה מותר למשה רבנו לקחת מהביזה, משה רבנו חסם את עצמו ולא נגע כלום בביזה ושם משה רבנו קנה מעלות גדולות בנפש שלו.
לדבריו, האדם צריך לדעת יסוד גדול, יש הרבה דברים בחיים שהאדם יכול לעשות וגם ההלכה מתירה לו לעשות את הדבר, אך ברגע שהאדם חוסם את עצמו ולא עושה, הוא משיג השגות גדולות שאין להם שני. הרבה אנשים השיגו עולמות בגלל שהגיע להם דבר, והם עבדו על המידות שלהם ולא עשו את מה שמגיע להם. מתי שהאדם מעביר על מידותיו ומוותר על דברים שמגיעים לו הוא זוכה ומקבל דברים שאי אפשר לשער ולתאר. זה מה שקרה אצל משה רבנו, משה העביר על מידותיו לא לקח כלום מהרכוש של ארץ מצרים ובזכות זה זכה לדברים גדולים.