וואלה! יהדות בשיתוף בית ההוראה שע"י מכון הלכה חב"ד במדור שבועי מרתק - והשבוע: האם מותר לשמשון להתערב ולהציע הצעה יותר גבוהה? והאם על האחים לקבל דווקא את הצעת המחיר הראשונה והנמוכה של גבריאל השכן על מרתף היין של אביהם, רק בגלל שהסכימו עקרונית למכור לו?
רקע:
בביתו של מאיר, הידוע לכולם כאברך כולל שלא זז מד' אמות של תורה, היה אוסף יינות עתיקים מרשים. משחר נעוריו, עוד בהיותו בחור בבית הוריו, אסף סוגים שונים של יינות הניתנים ליישון ולשימור. חוש מיוחד היה לו בזה.
אט אט גדל לו אוסף היינות ששכבו במרתף ביתו של מאיר ליישון של שנים ארוכות, מה שהעלה את שווי הבקבוקים שברשותו למחיר גבוה במיוחד. מאיר נהג לערוך רישום של היינות, מהיכן קנה כל בקבוק ומתי וכמה זמן שוהה ביישון אצלו במרתף.
ויהי היום ומאיר הלך לבית עולמו, ולשני בניו הוריש את רכושו. האחד - מלמד דרדקי בת"ת, והשני - סוחר נדל"ן. לשניהם לא היתה הבנה קלושה בסוגי היינות, ובוודאי שלא עניין אותם אוסף זה יתר על המידה, מלבד זה שהבינו שיכולים הם לעשו איזה רווח נאה מזה.
לאחר השבעה פנה אליהם גבריאל, שכנו של מאיר אביהם. הלה ידע מקיומו של המרתף, והציע לאחים סכום נכבד על מנת לקבל את המרתף על תכולתו הנכבדה.
הסכום שגבריאל הציע, לא היה משקף את כל שווי היינות שבמרתף, וגם גבריאל וגם האחים ידעו זאת; אך עם כל זה, ההצעה היתה 'מזומן ביד ומיד', היינו: בלי שיצטרכו הם לטרוח ולהתעסק עם מכירת היינות וכו'.
הללו נענו לו מיד בשמחה, אך כלל היה להם מאביהם לא למהר לפעול, על כן הבטיחו לו לחזור בעוד יומיים עם תשובה סופית.
בנתיים נודע לשמשון, בעל חנות היין 'ישן נושן' ממרתף יינות יקר זה. הוא ידע את שווי היין וגם ידע בכמה יוכל למוכרו במקומות אחרים במחיר מפולפל.
הלה ניגש גם הוא אל האחים, והללו סיפרו לו שמתכננים הם לסגור את העסקה עם גבריאל בסכום שהציע. מיד הציע שמשון סכום גדול יותר ממה שגבריאל הציע, שהרי ידע בדיוק כמה הוא הולך להרוויח מכך... ולבסוף - החליטו האחים שבערב יסגרו עמו את החוזה ויתנו לו את הסחורה.
כשהגיע גבריאל לאחר יומיים לביתם של האחים, התאכזב לראות את שמשון יוצא מהמקום, תוך שהוא מספר לו שכנראה הוא זה שיקנה את היינות היקרים, בהצעה הרבה יותר נדיבה ממה שהוא (גבריאל) הציע.
הטיח גבריאל בשמשון: 'האם זה נראה לך יפה שאחרי שאני דיברתי איתם אתה הולך וגונב לי את העסקה? האם זה דרך ארץ? האם זה מותר ע"פ ההלכה? זו הרי לא הייתה מכירה פומבית שבה מי שמציע סכום גבוה הוא לוקח את העסקה, אלא עסקה פרטית ביני לבינם!'
כמו כן פנה גבריאל לאחים ואמר להם: האם אין לכם מילה? הרי סיכמתם איתי, וכל עיכוב תשובתכם היה כדי לא לעשות בפזיזות, אבל יש לקיים מה שאומרים, שנאמר 'מוצא שפתיך תשמור ועשית'!
ונשאלת השאלה:
האם לאחר שסגר גבריאל את פרטי המכירה עם האחים, יכל שמשון להתערב ולהציע סכום אחר ולהניע את האחים מההסכמה העקרונית למכירת היינות היקרים לגבריאל?
תשובה בקצרה:
מכיוון שהסכום שהציע גבריאל הינו נמוך משמעותית משווי הסחורה - יכולים האחים לקבל את הצעתו של שמשון, אלא שלכתחילה ראוי לאחים לקיים מחשבתם הראשונה ולמכור דווקא לגבריאל.
תשובה בהרחבה:
יש לדון כאן בשני אופנים: 1. מצידו של גבריאל שהציע הצעה יותר משתלמת; 2. מצידם של האחים שנוטים לקבל את הצעתו. ובהקדים:
בגמרא מסופר על רבי אבא, שהקדים את רב גידל בקניית קרקע שרב גידל כבר התעסק בקנייתה. המקרה הגיע לידיעתו של רבי יצחק נפחא, והוא שאל את רבי אבא: אם עני מהפך בחררה (עוגת קמח צלויה על גחלים), ובא אחר ולוקחה ממנו, מה הדין? רבי אבא ענה: הוא נקרא רשע. רבי אבא הסביר לרבי יצחק שהוא לא ידע שרב גידל כבר התחיל להתעסק בקניית קרקע זו, ועכשיו שהוא יודע את הרקע, הוא מסכים לתת לו אותה במתנה אך לא למכרה לו, משום שמכירת הקרקע הראשונה נחשבת לסימן רע. רב גידל סירב לקבלה במתנה, על פי הפסוק במשלי "שונא מתנות יחיה". בגלל ששניהם סירבו להשתמש בקרקע, היא נשארה הפקר, והייתה מכונה "ארעא דרבנן" (הקרקע של הרבנים).
מכאן השתלשל דין של 'עני המהפך בחררה' והוא עקרון מנחה בהלכה הקובע כי משהתחיל אדם לזכות בחפץ כלשהו ("מהפך בחררה"), אף על פי שעדיין לא ביצע בו את פעולת הקניין, המעבירה באופן פורמלי את הדבר לרשותו - אסור לאדם אחר לזכות בחפץ עד שהראשון יוותר עליו.
אמנם, דין זה לא חל במקרים בהם מדובר במציאה או בהפקר, אך למרות זאת כתבו הפוסקים שבעל נפש יחמיר אף בזה שלא לגזול את העני.
עוד נאמר בפוסקים שכל הנ"ל הינו אך ורק כאשר 'פסקו דמים' היינו: הגיעו להסכמה על המחיר, אך כל שלא הייתה הסכמה מלאה על המחיר, אלא הוצרכו להתיישב עדיין ולחשוב על זה - אין זה נכלל בדין עני המהפך בחררה ואין בעיה לאדם אחר לזכות בה.
והנה כאן היות והאחים אמרו לגבריאל שעליהם להתיישב יומיים בעניין - סימן שלא הסכימו לגמרי על הסכום ועל המכירה, ועל כן אין בעיה לשמשון להציע הצעה אחרת עם סכום יותר טוב. מה גם שיש האומרים שאם הסכימו לסכום נמוך במיוחד ובא אחר והציע סכום יותר הגיוני עבור הסחורה, אזי אע"פ שפסקו הדמים יכולים לחזור בהם ע"מ שלא להפסיד על סחורתם.
אלא שמצד האחים עצמם - ישנו הציווי ד'מוצא שפתיך תשמור ועשית', אשר מדבר גם על מחשבת האדם שכל מה שעלה במחשבתו יש לקיים, וא"כ אם הסכימו האחים עקרונית אפילו בליבם למכירה לגבריאל, אזי אע"פ שאמרו לו לחכות יומיים לתשובה סופית - עליהם לעמוד במילתם ולמכור דווקא לו. אלא שאי אפשר לחייבם בדין ע"כ, במיוחד כשהסכום שהציע גבריאל הוא נמוך משמעותית ממחיר הסחורה. אמנם על ירא שמים להקפיד לקיים אף את אשר עלה במחשבתו בלבד.
מקורות: קידושין (נט:), עיין רש"י ותוס' שם, שו"ע חו"מ רל"ז ס"א, ובנו"כ שם, פתחי חושן חלק ה' (גניבה והונאה) פרק ט הערה ל"ז, שו"ע אדה"ז או"ח קנ"ו ס"ב, ובחו"מ הלכות הפקר והשגת גבול סעיפים י-יא.
נ.ב. אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע"י הרב יצחק איתן מזרחי, מכון הלכה חב"ד. לתגובות: publish@smslarav.co.il