התורה הקדושה אומרת לנו בפרשת השבוע, פרשת משפטים, "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם". האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, הסביר בשיעורו השבועי כי אם נסתכל ונתעמק בכל העניין של עבד עברי נראה פלא גדול.
יהודי שגנב כסף לחבר שלו ואין לו איך להחזיר את הגניבה, התורה אומרת שלוקחים ומוכרים אותו לעבד במשך שש שנים ובשנה השביעית יוצא לחופשי חינם אין כסף. בעל הבית לוקח את האדם הזה ומחתן אותו אם הוא רוצה עם שפחה כנענית, אם נולדים לו ילדים הם לא נקראים שלו והם לא יוצאים איתו אחרי שש שנים לחירות, אלא הם ממשיכים להיות עבדים כנעניים לעולם.
צריך לשאול, מקשה הרב פינטו, הרי התורה הקדושה היא תורה של חסד והקב"ה הוא בעל הרחמים, האדם הזה גנב כסף ונמכר לעבד בהשפלה גדולה שש שנים הוא עבד, אחרי כן מורידים אותו להשפלה יותר גדולה ונותנים לו להתחתן עם שפחה גויה, נולדים ילדים ונהיים עבדים ולעולם מנותקים ממנו, הוא יוצא אחרי שש שנים ויכול ללכת להיות איש עשיר אבל הילדים שלו נשארים עבדים כנענים אצל בעל הבית הזה לנצח נצחים. נבוא ונשאל התורה הקדושה היא תורה של חסד, תורה של רחמים, אם כך איפה הרחמים בעבד עברי?
אלא רואים פה יסוד גדול, אדם גנב לחבירו כסף ולא ריחם עליו, לקח ממנו דבר שלא שלו ולא נלחם עליו, איבד בלבו את מידת הרחמים על השני, התורה גם מאבדת את הרחמים עליו שילמד שדבר שהוא שלו, הבן שלו שיוצא ממנו הוא יאבד אותו והוא ישאר עבד לעולם.
אדם צריך לדעת את הערך של מה ששייך לחבירו, אם הוא לא יעריך את מה שיש לחבירו גם התורה לא מעריכה את מה ששייך לו. אדם לקח בלי להעריך ובלי לחשוב שחבירו עבד על זה וטרח על זה בעמל ובטורח, אז הקב"ה לוקח את הילד שלו עבד לעולם.
אדם צריך מאוד להיזהר בדברים שבין אדם לחבירו, מחדד הרב פינטו, דברים אלו רגישים מאוד ואדם במרוצת החיים מאבד את הרגש לדברים של החבר שלו. אם אדם מזיק לדברים של החבר שלו גם התורה לא תחוס עליו והתורה תתנהג איתו בדרך שאדם מודד בה מודדין לו. איך שהבן אדם מתנהג ככה מתנהגים איתו, הוא יתנהג בצורה בזויה ככה התורה מחזירה לו שזו ההתנהגות איתו.