בשבת הקרובה נקרא בבית הכנסת את פרשת תרומה שבה התורה מלמדת אותנו כיצד יש לקיים מצוות וכיצד ראוי לעשות טוב.
התורה מביאה את ציווי ה' מבני ישראל לתרום מממונם עבור בניית המשכן "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי". האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו הסביר בשיעורו כי למדים מהפרשה יסוד חשוב: מצווה שעושים לא לשם שמיים - היא נשארת בארץ ומקטרגת על האדם.
הרב פינטו פירט:
יהודי צריך להקפיד שכל מצוה וכל דבר שהוא עושה, צריך לעשות אותם לשם שמיים. אם אדם עושה מצוה שלא לשם שמיים, המצוה לא זוכה לעלות לשמיים והיא עומדת ומקטרגת עליו למה לא מעלים אותה לשמיים לכור מחצבתה, למשימה הראוי שצריכה להיות בה.
מסופר על רבנו הבעל שם טוב, שבאחד הימים נכנס לאחד הבתי מדרש ואמר בצער "הבית מדרש הזה מלא כולו בתורה". שאלו התלמידים, הרב אמר שהבית מדרש מלא בתורה, למה הרב בצער? ענה להם הבעל שם טוב, "הבית מדרש מלא בתורה אבל התורה לא עולה לשמיים". אדם צריך לעשות מצוות ומעשים טובים שיעלו לשמיים, לא שישארו בעולם הזה. כשאדם עושה את המצוה לשם שמיים, בשלימות לשם ייחוד קודשא בריך הוא, הוא גורם שמצוה עולה לשמיים ונהיית מליצת יושר עליו.
וכך אפשר לפרש ולומר בפרשת השבוע, אנחנו מוצאים בפרשה "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם" אנחנו רואים שהתורה הקדושה אומרת ג' פעמים את המילה תרומה פעם ראשונה "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה", פעם שניה "תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" ופעם שלישית "וְזֹאת הַתְּרוּמָה".
אם כך אפשר לבאר ולומר פעם ראשונה שנאמר "וְיִקְחוּ לִי" לי לשמי, שיהיה לשם שמיים. פעם שניה "אֶת תְּרוּמָתִי" שיהיה בשלימות גם לשם שמיים, והפעמיים הללו שהם לשם שמיים יש בהם את הכוח להעלות את התרומה לקב"ה ולהיות במקום גבוה במקום גדול. אבל כשאדם עושה מצוה עם נגיעות עצמיות, עם מחשבות ורצון עצמי אז זו הפעם השלישית רק "וְזֹאת הַתְּרוּמָה" לבד, שנשארת למטה ולא עולה למעלה.
הגדולה של האדם וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה לי לשמי לעלות את זה למעלה, תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי עם י' בסוף לשם הקב"ה וכשהאדם חושב ומתכנן שהכל יהיה לשם שמיים, מתי שיש את התרומה ואדם עושה אותה כך יש לה כוח לעלות למעלה למקום גבוה הראוי לתורה ולמצוות ולמעשים טובים.
לכן אדם צריך להקפיד בכל מצוה שהוא עושה לעשות אותה לשם שמיים אם הוא לא יעשה אותה לשם שמיים, היא נשארת בעולם הזה ונהיית קטרוג שמקטרגת על האדם ומזיקה ומפריעה לאדם. לכן הרבה פעמים אדם עושה מצוה ויוצא לו מזה רע, כי הוא לא עשה את זה לשם שמיים והמצוה הזו עומדת ומקטרגת עליו, כי היא נשארת פה והיא רוצה לעלות למעלה, לכן כל מצוה שאדם עושה יעשה אותה בשלימות לשם שמיים.