פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והשבוע: הרפורמה המשפטית מהזווית ההלכתית.
שאלה:
שלום לכבוד הרב. בעקבות הסערה על תיקון שיטת המשפט בארצנו, שבעוד שהשיטה עכשיו היא שהשופטים מחליטים אם לאשר או לבטל הצעות חוק שאושרו בממשלה, ההצעה לתיקון השיטה היא שחברי הכנסת, נציגי הציבור יהיו אלו שיחליטו אם חוק יאושר.
והנה מציעי הרפורמה במשפט טוענים שכיון שהשופטים המכהנים כיום אינם נבחרי הציבור - לכן אין להם את הזכות להחליט עבור הציבור, ומאוד מעניין אותי לדעת מה דעת ההלכה בנידון.
תשובה:
שלום לשואל הנכבד. הבה נבחן כמה הלכות הכתובות בראשוני הפוסקים, הדנות בתקנות וחוקים הנקבעים לציבור.
דמוקרטיה על פי התורה:
נפתח ונאמר שאת התקנות יש לעשות על פי רוב דעות הקהל (שו"ת מיימוני בספר קנין סי' כז הובא בשו"ת דברי מלכיאל (ח"א סי' לה) והוא מה שנקרא היום הליך דמוקרטי, וכמו שמובא ברבינו אשר (שו"ת הרא"ש כלל שישי אות ה') שנשאל אם יש רשות ליחידים להוציא את עצמם מן הכלל ולא לקיים את ההסכמות שהסכימו הקהל עליהם.
הרא"ש השיב בזה הלשון: "דע כי על עסק של רבים אמרה התורה 'אחרי רבים להטות', ועל כל ענין שהקהל מסכימים הולכים אחר הרוב, והיחידים צריכים לקיים כל מה שיסכימו עליהם הרבים, שאם לא כן לעולם לא יסכימו הקהל על שום דבר אם יהיה כח ביחידים לבטל הסכמתם, לכן אמרה התורה בכל דבר הסכמה של רבים 'אחרי רבים להטות'.
מינוי נציגי ציבור על פי התורה:
אולם כל הנאמר הוא בדבר שצריך את דעת הקהל, אולם כיון שאי אפשר לכנס ולשאול את דעת כל הקהל על כל נידון, לכן הדרך הקלה והפרקטית יותר היא למנות נציגים שיהיו שליחי הציבור לטפל בכל הנצרך.
ואם אין הקהל יכולים להסכים על מי שיטפל בדברים יש לברור אנשים, כדכתב בהגהות מיימוניות (פי"א מהלכות תפלה ה"ג) וז"ל: "על אשר שאלת אם יש קטטה בין קהלכם ואינם יכולים להשוות דעתם לברור ראשים בהסכמת כולם, וזה אומר בכה וזה אומר בכה...איך יעשו? נראה בעיני שיש להושיב כל בעלי בתים...וילכו אחר הרוב לברור ראשים, הן להעמיד חזנים, הן לבנות, הן לסתור בבית הכנסת, להוסיף ולגרוע ולסתור...סוף דבר כל צורך הקהל יעשו על פיהם ככל אשר יאמרו. ואם ימאנו המיעוט ויעמדו מנגד לשמור ולעשות ככל הכתוב, יש כח ביד הרוב או ביד שימנו הרוב עליהם לראשים להכריחם ולכופם בין בדיני ישראל, בין בדיני האומות עד שיאמרו רוצים אנחנו", והאריך שם לכתוב איך יש לסדר דבר מינוי נציגי הקהל, ושכופין את הציבור לעשות כפי שהם ינהיגו.
ואת מי יש למנות כנציג הציבור, כתב המהרא"י (סימן ריד והובא בדרכי משה חו"מ סי' קסג) שהממונים דינם כדיינים ואסור להושיב ביניהם את מי שהוא עובר עבירות.
וחידש בשו"ת דברי מלכיאל (ח"א סי' לה) שבדברים ההכרחיים לטובת הקהילה כמו במינוי רב או שליח ציבור בודאי יכולים המיעוט לכוף את הרוב, אף שהרוב אינם רוצים להוציא הוצאות לשוכרם.
שיטת חבר מביא חבר:
ויש הבדל בין מי שנתמנה על ידי יחידים וכשיטה הנוהגת היום בבתי משפט, לבין מי שנתמנה על ידי הציבור, שכתב המהר"י וייל (סימן קעג הובא בדרכ"מ יו"ד ריש סימן רנז) שאדם שלא נתמנה מדעת הציבור אלא ע"י השררה או בחזקה רשאים לערער אחריו ולקרוא עליו תיגר.
סילוק שופט ממשרתו:
האם רשאים לסלק ממונה ממשרתו, כתב השלחן ערוך (או"ח סימן נג סעיף כה) שאין מסלקים חזן מאומנתו אלא אם כן נמצא בו פסול עבירה, והוסיף המשנה ברורה שדין זה הוא גם לגבי כל מינוי, ולכן היה נראה שלא לסלק השופטים, אולם כתב בשו"ת הרשב"א (סימן רפג) שעכשיו המנהג הוא למנות ממונים על צורכי הציבור לפרק זמן קצוב ובהגיע אותו הזמן יחליפו אותם באחרים. ועוד כתב הרשב"א שגם אם לא קבעו להם זמן יש להחליפם כיון שנהגו כך נחשב זה כאילו קבעו כן מפורשות.