בשבת הקרובה נקרא בבית הכנסת את פרשת תצווה שבה פותחת התורה עם הציווי "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר".
האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו הסביר בשיעורו כי התורה מלמדת אותנו מסר חשוב לחיים; האדם צריך להחזיר טובה ותודה לחברו, ומדוע? כדי שלא ישאר חייב לו תמיד.
וכך אמר הרב פינטו בשיעורו:
אפשר לדקדק בפרשת השבוע, הקב"ה אומר למשה רבנו "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" כדי להדליק את המנורה. מובא במדרש (שמ"ר לו, ב) לֹא שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לָהֶם אֶלָּא שֶׁתָּאִירוּ לִי כְּשֵׁם שֶׁהֵאַרְתִּי לָכֶם. הקב"ה אומר למשה רבנו שבני ישראל יביאו שמן כדי להדליק את המנורה כמו שאני מאיר לעם ישראל את העולם, כך עם ישראל מאירים ומחזירים לקב"ה עם האור של המנורה. צריך להקשות ולומר וכי הקב"ה צריך שידליקו לו מנורה שיאירו לו אור, הקב"ה לא צריך את האור של האדם הרי הכל שלו, אם כך מה הפירוש שיאירו לקב"ה את המנורה כמו שהקב"ה מאיר להם את העולם?
ופה אפשר לומר פה יסוד גדול, ממשיך הרב פינטו לבאר, אם נסתכל בחיים של האדם במשך היום יום, אדם פוגש אדם או שיש לו חבר ואותו חבר פגע בו, אחרי כמה זמן החבר הזה בא לאדם ומבקש ממנו סליחה, מה אומר אותו אדם לחבר שלו לא צריך לבקש סליחה, מה שעשית לי זו לא בעיה, זה כלום אל תבקש אפילו סליחה, כך אומר האדם לחבירו.
נשאלת השאלה: אדם בא לבקש סליחה, למה החבר שלו לא רוצה לקבל את הסליחה, למה אפילו הוא לא רוצה לשמוע אותו מבקש סליחה, למה ככה אנשים נוהגים?
אלא אפשר לפרש ולומר, האדם לא רוצה לסלוח ומדוע, כי הוא רוצה שחברו תמיד יהיה חייב לו על זה שפגע בו פעם אחת ולא לסלוח לו, הוא משאיר בליבו את הפגיעה שפגעו בו לאורך זמן, כדי שהבעיה הזו תישאר פתוחה שתמיד חבירו יהיה צריך לבקש ממנו סליחה.
וכך גם רואים הרבה פעמים, אמר הרב פינטו בשיעורו, אדם שעושה טובה לחבירו, אחרי שעושה טובה לחבר בא החבר ואומר לו תודה על הטובה שעשית לי, הרבה אנשים עונים לא צריך אפילו לומר תודה, זה כלום. ומדוע עונים כך, אלא התשובה היא שהאדם אף פעם לא רוצה שיחזירו לו תודה על טובה שעשה, כי הוא רוצה שזה תמיד ישאר פתוח על תודה ותודה, שלעולם לא יהיה סוף לאותה תודה. כך הטבע של האדם, לא לסלוח לאדם על הרע ולומר שלא צריך סליחה, ועל הטוב שלא צריך תודה, שהדברים האלה תמיד ישארו פתוחים ותמיד ישארו חייבים לאדם.
וזה מה שהקב"ה מלמד ההיפך את בני ישראל, "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" כמו שאני מאיר להם את העולם, שהם יאירו לי מנורה קטנה. הקב"ה מלמד מוסר את עם ישראל, הקב"ה האיר לנו את העולם מחזירים לו טובה כביכול ומאירים לו מנורה אחרי כן. אדם שלא עובד על המידות שלו, המידות שלו יקחו אותו לחורבן גדול שאין כדוגמתו.