וואלה! יהדות בשיתוף בית ההוראה שע"י מכון הלכה חב"ד במדור שבועי מרתק - והשבוע: האם על הרופא ללכת ולהתוודות בפני שכנו לשעבר על כוונתו לרצוח אותו בעת הניתוח שערך לו בשל סכסוך מן העבר? ומה באשר להחזרת הכסף על הניתוח ועל התגלית המרעישה שנתגלתה בו?
רקע:
משולם היה שכנו של רופא כירורג בכיר שהיה אחראי מחלקה באחד מבתי החולים הציבוריים במרכז הארץ.
רופא זה (שהיה לא שומר תורה ומצוות), רצה להרחיב את דירתו ולהוסיף חדר קטן עבור הקליניקה הפרטית שלו. אלא שכל בקשותיו משכנו שיתיר לו לעשות כן - נענו בשלילה, לא זו אף זו שמשולם שכנו עכבו בהוצאת אישורי העירייה, בערר לערכאות משפטיות וכו'. כך נמשך הדבר כחמש שנים, בסופם החליט הרופא לעקור מדירתו ולעבור למקום אחר כאשר עוגמת נפש רבה נגרמה לו ממשולם שכנו ושנאה רבה שכנה בין שניהם.
ויהי היום ומשולם מיודענו חלה במחלה קשה מאוד, שנחשבה לנדירה בעולם בכלל ובארץ בפרט, וע"כ הובהל לבית החולים לביצוע ניתוח חירום, בתקוה שיצליחו לרפאו ולהחזירו ומיטבו.
בני משפחתו של משולם חתמו על כל המסמכים האומרים שעל בית הרפואה למצוא את המנתח הטוב ביותר לניתוח זה, כאשר אין כל אחריות לבית הרפואה בשל נזק שיכול להיגרם מניתוח מסובך זה. הוחלט שמנהל המחלקה ,שהיה המומחה הגדול ביותר בבית חולים זה, יבצע את הניתוח.
אלא שמנהל המחלקה - היה מיודענו הרופא, שהכיר היטב את משולם וזכר לו נשכחות את כל מעלליו. ע"כ החליט מתוך רשעות לנצל את ההזדמנות ולנקום בשכנו לשעבר, ע"י שיזריק לו במהלך הניתוח חומר חזק שמתאים למחלה מסוג אחר, לא מהסוג שהייתה למשולם, וחומר זה יגרום לו למות באופן וודאי. ואכן כך עשה הרופא לצערנו.
אלא שלמרבה ההפתעה, לאחר יומיים של התאוששות קם משולם על רגליו. בבדיקות שנעשו הסתבר שמחלתו הייתה מחלה אחרת נדירה, ולא זו שאובחנה מראש, ועוד יותר מכך: למחלה זו הייתה כל תרופה ע"פ ספרי הרפואה, מה שגרם לתגלית מרעישה ע"י הרופא, שהזריק חומר ששייך למחלה אחרת ועי"כ הצילו ממחלה קשה אף יותר.
הרופא הנ"ל שבכלל התכוון לרצוח את משולם - הפך לפתע לגיבור השנה בבית הרפואה ובכלל, עד לכדי כך שזכה לתוספת בשכרו + פרס על סך מאה אלף ₪ ממשרד הבריאות בשל התגלית המרעישה, שעשתה לה כנפיים בכל רחבי העולם.
והנה כעבור כמה שנים חזר הרופא בתשובה, ונזכר הוא במעשהו הרע. מצפונו העיק לו, ע"כ הלך הוא לרבו ובארבע עיניים סיפר לו את כל המעשה ושאל אותו:
ראשית - האם מחויב הוא ללכת לספר לשכנו לשעבר משולם את אשר היה ולהחזיר לו את התשלום שקיבל על ביצוע הניתוח, בשל כוונתו להרע לו (אע"פ שבסוף הצילו בלא כוונה), ולבקש מחילה משכנו על מה שהתכוון לעולל לו, בידיעה שֶׁלּוּ ידע מזה שכנו - הרי שרשיונו ישלל והוא ישב בכלא עד לסוף ימיו...
שנית - האם עליו להחזיר את מאה אלף השקלים שקיבל עבור התגלית המרעישה, שכן הם באו לו בשל רמאותו וכוונותיו הרעים.
ונשאלת השאלה:
האם על הרופא ללכת ולהחזיר את הכסף ששולם לו על הניתוח, וכן את הפרס הגדול שקיבל עבור התגלית שבאה לו בלא כוונה ולבקש מחילה בשל כוונותיו הרעות לרצוח ח"ו את שכנו לשעבר?
תשובה בקצרה:
הרופא חייב להשיב למשולם את הכסף שקיבל עבור הניתוח, אך אינו חיייב לבקש ממנו מחילה על כן יעביר את הכסף אליו בעקיפין, וכן אינו חייב להחזיר את מאה אלף ₪ שקיבל כפרס על התגלית שגילה בטעות.
תשובה בהרחבה:
ראשית יש להבין הגדרת מעשהו של הרופא, ובהקדים:
כל אדם ששוכר פועל לעשות לו מלאכה - מתכוון שיעשה אותה טוב ובשלימות. אמנם ישנם מקרים בהם בשל רשלנות הפועל, או מסיבה צדדית אחרת ,או בשל טעות אנוש, העבודה יוצאת שלא במיטבה.
אמנם גם אז מחויב השוכר את הפועל לשלם לו, אם כי מעט - בהתאם להנאה הממונית ששווה עבודה זו. זאת נלמד בגמרא מדין 'היורד לשדה חברו', שעיקרו הוא: אדם שהשביח את נכסיו של חברו בלא ידיעתו - האדם שהושבחו נכסיו ללא ידיעתו חייב לשלם לאדם שהשביח את נכסיו, ואינו יכול לטעון שאינו מעוניין בהשבחה זו.
אמנם כל דין זה נאמר רק באופן בו הייתה כוונה מצד הפועל להשבחת השדה או לגרימת תועלת לחברו, אולם במקרה בו עשה עבור עצמו וכלל לא התכוון לגרום שבח לחברו, וכ"ש במקרה בו התכוון להזיק את חברו (או כבמקרה שלנו: רופא שנשכר ע"מ לרפא חולה והתכוון לרוצחו חלילה) - פטורים מלשלם לפועל מאומה. ובמקרה שלנו - על הרופא להחזיר את הכסף שקיבל בשל כוונתו לרצוח את המטופל ולא לעזור לו, וזאת אע"פ שלבסוף הציל את חייו.
אלא שבכל הנוגע לבקשת מחילה - היות ואין איש יודע מכך, כולל המטופל בעצמו - אין לו לספר לו על כך ואדרבא - זה יכול לגרום לעוגמת נפש למטופל ואין לעשות כן, אמנם עליו לעשות חשבון נפש אמיתי, וכשאי שיעשה תשובת המשקל בעצמו ויחליט מכאן ולהבא שיציל חיים של כל אדם ובכל מצב ויתאמץ בזה יותר מרגילותו.
כמו כן גם באשר לפרס הגדול שקיבל - אין כל צורך להחזיר אותו, היות ופרס זה שולם על עצם התגלית שאכן נתגלתה ע"י הרופא הנ"ל, לא משנה היאך נתגלתה: בניסוי מעבדה סתמי, במחקר של חמש שנים או בדרך זו.
מקורות: ב"ק (ק: קא. צב.), רמב"ם הלכות חובל ומזיק פ"ה ה"ט, ובהלכות תשובה פ"ב ה"ט, שו"ע חו"מ ש"ו ס"ג, וברכ"ח א, ועיין בסמ"ע שם סק"א, משפטי התורה סימן ח.
נ.ב. אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע"י הרב יצחק איתן מזרחי, מכון הלכה חב"ד. לתגובות: publish@smslarav.co.il