פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והשבוע: האם מותר לזרוק לאשפה מאכלים לא בריאים?
שאלה:
שלום לרב החשוב.
בחג הפורים קיבלנו כמויות גדולות של ממתקים וכל מיני סוכריות, ואנחנו במשפחה כבר זמן רב לא אוכלים דברי מתיקה כאלו מחמת שהם מזיקים מאוד לבריאות, ולכן אין לנו שום תועלת באותם הממתקים, ויתירה מזו אין אנו רוצים למסור את אותם הממתקים לאחרים מכיון שגם לאחרים הדבר לא בריא, ולכן רצינו לשאול אם מותר לנו לזרוק אותם לאשפה או שמא יש בזה איסור בל תשחית?
תשובה:
שלום וברכה לשואלים הנכבדים.
מהו איסור בל תשחית?
איסור בל תשחית נאמר בתורה על השחתת אילנות מאכל: "כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה לנדוח עליה גרזן, כי ממנו תאכל ואותו לא תיכרות" (דברים כ, יט).
ואיסור זה נאמר לא רק על השחתת אילנות אלא על כל דבר שמאבד דרך השחתה, וכמו שכתב הרמב"ם (פרק ו' מהלכות מלכים הלכה י'): "ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בנין וסותם מעין ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית".
והסביר בספר החינוך (מצוה תקכט) את טעם מצוה זו: "שורש המצוה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם, ולא כן הרשעים אחיהם של מזיקין שמחים בהשחתת עולם והמה משחיתים, במדה שאדם מודד בה מודדין לו, כלומר בה הוא נדבק לעולם, וכענין שכתוב )משלי יז, ה ( "שמח לאד לא ינקה רע, והחפץ בטוב ושמח בו נפשו בטוב תלין לעולם", זה ידוע ומפורסם".
זריקת מאכלים
אולם כל הנאמר לעיל הוא במקום שמפסיד יותר על ידי ההשחתה ממה שהוא מרוויח, אבל אם יש לו רווח גדול יותר בהשחתת הדבר הרי זה מותר, וכשם שהובא בגמרא (ב"ק צא,ב) שאם דמי האילן שווים יותר לבנין מאשר לשבח פירותיו אזי רשאי לקצצם. והובא בפוסקים שאם אדם צריך את המקום שבו נטוע האילן לבנות עליו בנין מותר לקוצצו (ראה רא"ש בסוגיה ב"ק שם ובט"ז יו"ד סי' קטז ס"ו). ועל פי עיקרון זה העלתה הגמרא (שבת קמ,ב) יסוד נוסף שבל תשחית של הגוף עדיף מבל תשחית של ממון, ולכן עולה מדברים אלו שאם המאכלים מזיקים לגוף יותר ממה שהם מועילים רשאים ואולי גם חייבים לזורקם.
שמירת הגוף והנפש
וראיתי קצת לכתוב בחובת האדם להישמר מאכילת דברים שאינם בריאים על פי רוח התורה.
רבותינו נתנו חשיבות עליונה לשמירת בריאות הגוף והנפש. בגמרא (שבת פב,א) שאל רב הונא את בנו רבה, מדוע אינך למד מפי רב חסדא. ענה רבה שרב חסדא לומד ומקשה בענייני בריאות הגוף, ענה לו רב הונא שאם כן וודאי וכל שכן שילך ללמוד אצלו.
הרמב''ם (פ''ד מהל' דעות) האריך בחשיבות אכילה נכונה ובריאה וכתב: ''הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים''.
ומפליאים דבריו בצוואתו: ''שנאו המאכלים המזיקים כאשר ישנא איש את רעהו השונאו ומבקש המיתו וכו' אכלו כדי שתחיו, והיתר תחרימו. אל תאמינו שרוב המאכל והמשתה יגדיל הגוף וירבה השכל, כי הוא ההפך, באכול מעט יש יותר כח באיצטומכא לקבלו'', עכ''ל.
ובאגרות החזו''א (א,קלו) כתב: "וכשאני לעצמי, הנני חושב את ההשתדלות הטבעיות במה שנוגע לבריאות למצוה וחובה, וכאחת החובות להשלמת צורת האדם אשר הטביע היוצר ברוך הוא במטבע עולמו''.
עם כל זאת מצאנו בחז''ל שאדם שנוהג כמנהגו של עולם יכול לסמוך על הנאמר שומר פתאים ה', ורק אם מכניס עצמו בסכנה מוחשית אין לסמוך על זה וחייב להיזהר.
דהנה הגאון רב משה פינשטיין כתב (באגר''מ חו''מ ח''ב סי' ע''ו) שנראה פשוט דבמאכלים דאינם מזיקים כלל למרבית האנשים אין איסור מלאוכלן מצד חשש סכנה אף שמעטים מסתכנים, מאחר שרוב האנשים לא מסתכנין מזה.
ובספר שבט הלוי (ח''ח סי' רנ''א אות ו') נשאל מזה שנראה שדברי האגרות משה הנ''ל נסתרים מדברי הריטב''א (שבועות ל''ו. ד''ה א''ר ינאי) שכתב דהאיסור של 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' כולל גם שלא יאכל ולא ישתה דברים רעים ומשמע שהעושה זאת עובר על איסור תורה.
על זה השיב שדברי הריטב''א נאמרו בדברים הרעים לאכילה ולשתייה, ומוחזקים להזיק לכולם או על כל פנים לרובם, ואילו האגר''מ דיבר במאכלים שלרוב האנשים הם הנאה ממש אלא שיש מיעוט שניזוק מהם. (ואין להקשות שאם מיעוט ניזוק יש להחמיר על כולם מחמת שבפיקוח נפש אין הולכים אחר הרוב. שודאי יש לך לחלק בין הקבוצות, שכן בעוד שלקבוצה המסוכנת אסור להנות מאותם המאכלים והמשקים המסכנים את בריאותם, לקבוצה הבריאה אין שום חשש מלהנות מאותן המאכלים והמשקים ואין בידינו לאסור זאת עליהם).
ונציין שהאגר''מ בתשובה אחרת (בחו''מ ח''ב סי' ס''ה) הליץ טוב עבור נשים שנוהגות בדיאטה על מנת ליראות יפות ונאות עבור שידוכין או בשביל להתחבב על בעליהן. וכתב פשוט שאלו שנוהגים בדיאטה לרפואה שלא יחלה ולא יסתכן ודאי שנוהגים כהלכה, שהרי הצער מהמחלה גדול כמה מונין מהצער שמונע עצמו ממאכלים ערבים. ואף אותן נשים שנוהגות בדיאטה לצורך נוי ויופי הדבר מותר, שהרי הנאת האישה גדול בזה שנראית יותר נאה ויפה. ולא רק בפנויות שרוצות להינשא, אלא אפילו נשואות כדי להתחבב על בעליהן, שהרי עדיף לה הנאת המראה מאשר מניעת הנאת המאכלים. ורק אם מרעיבה עצמה ממש יש לאסור שזה כחובל בגופו שאסור.
ונסיים בדברי המהר''ל (חידושי אגדות ליבמות קב:) על דברי רבותינו: ''ועצמותיך יחליץ''- זו מעולה שבברכות, ''כאשר יהיה האדם חזק וזריז, דבר זה הוא היסוד והעיקר לכל הברכות, כי כאשר חזק וזריז בעצמו הוא בריה שלימה, ואז הוא מוכן לקבל הכל. ולא כן אם האדם מציאות חלש בעצמו, אין מוכן לקבל ברכה, כי צריך שיהיה האדם בעצמו בריא, ואחר כך מקבל שאר דברים אשר נמשכים לעצמו, ולפיכך דבר זה מעולה שבברכות והוא יסוד הכל'' עכ''ל.