בשבת הקרובה נקרא בבית את פרשת אחרי שבה מופיעה פטירתם של שני בני אהרן בעקבות "קרבתם לפני השם" - נושא עמוק שיש להבין אותו היטב.
האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו הסביר בשיעורו והקשה: צריך להבין את דברי הפסוק "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה'", מה עניין בקרבתם לפני ה', האם בגלל שהתקרבו להקב"ה לכן מתו, איך אפשר להבין הרי התכלית שלנו להיות קרובים להקב"ה, אז בגלל שהתקרבו להקב"ה מתו?
אלא אפשר לפרש ולומר, הסביר הרב פינטו, הגמרא אומרת (כתובות קג:) שרבי הקדוש רבי יהודה הנשיא לפני שנפטר, ציוה את בנו זרוק מרה בתלמידים. וצריך להבין מה פירוש זרוק מרה בתלמידים?
הרב פינטו הוסיף: מובא בשם הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מרימינוב זצוק"ל, שעיקר קבלת הלבנה מאור החמה היא ברחקות כנודע - וכל מה שמתרחקת ביותר תקבל יותר מאורה, וכל מה שמתקרבת ביותר אל המשפיע יכהה אורה. כן הוא בדמיון קבלת התלמיד מהרב, על ידי שיתנהג עם רבו ברחקות בבחינת היראה, יקבל ממנו יותר, ומחוייב לקבל מוראו ביותר ויקבל ביותר. כמו כן הוא כביכול כנגד ה' יתברך, לפי מה שמתנהג האדם ביראה לפני בוראו, כן הוא זוכה לדבקות בה'. וכאשר "אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֺתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ" (דברים יג, ה) אז תזכו "וּבוֹ תִדְבָּקוּן".
על פי זה יובן, רבנו הקדוש מצווה את בנו זרוק מרה בתלמידים, פירוש הדברים שכאשר התלמיד מרגיש יותר מידי קירבה לרב אז התלמיד מתחיל לזלזל ברב שלו. אבל מתי שהתלמיד מרגיש ריחוק מהרב בצורה מסויימת וקירבה בצורה מסוימת, אז התלמיד יכול לקבל הרבה מרבו. לכן רבי הקדוש ציוה את בנו זרוק מרה, תרחיק בצורה מסויימת את התלמידים ממך, שיוכלו להיות כלי קיבול לקבל ממך את התורה.
וכך הלבנה, כמה שהלבנה יותר קרובה לשמש היא פחות מקבלת אור מהשמש, וכמה שהלבנה יותר רחוקה מהשמש היא יותר מקבלת אור מהשמש. יש דברים שהריחוק הוא בריא להם וטוב להם, ויש דברים שהקירוב טוב להם, אם כך הריחוק בצורה מסוימת מהרב הוא דבר טוב בכדי שאדם יוכל לקבל מרבו.
וזו הייתה הטעות של בני אהרן "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ", הם התקרבו במקום שלא צריך להתקרב במקום שאדם צריך להיות רחוק בו, ובגלל ששמה התקרבו היו צריכים למות.
אם כך אדם צריך להתנהג בחכמה עם רבו, סיכם הרב פינטו, לדעת איפה הנקודות שצריך להתקרב אליהן ולהיות קרוב מאוד לרבו, איפה הנקודות שהקירבה לרב גורמת לאדם להיות פחות כלי קיבול ולקבל תורה מרבו.