בקשר עם ימי ספירת העומר בהם אנו נמצאים, ישנו סיפור על אחד מראשוני חסידיו של רבי שניאור זלמן מליאדי - אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד ובעל התניא והשו"ע, שהיה ידוע בשם ר' גבריאל נושא-חן ורעייתו חנה רבקה.
ר' גבריאל היה יהודי אמיד מאוד ומנכבדי קהילת וויטבסק. אולם לצערו, לא זכה לילדים גם לאחר 25 שנה לנישואיו ובנוסף לכך כתוצאה מרדיפות ששררו אז, אף איבד את כל רכושו.
משום כך, הצטער מאד כאשר אדמו"ר הזקן היה זקוק לסכום גדול לצורך פדיון שבויים, והוא, ר' גבריאל, לא היה מסוגל לתרום את חלקו, כפי שהוטל עליו ע"י אדמו"ר הזקן. כשנודע הדבר לאשתו, הלכה לשוק ומכרה את יהלומיה ותכשיטיה תמורת הסכום הדרוש. את המטבעות שקיבלה בתמורה, שפשפה היטב עד שהבהיקו תוך כדי שהיא מתפללת שגם מזלם יבהיק ויתנוצץ. לאחר מכן ארזה את המטבעות ומסרה אותם לבעלה על-מנת שיביאם לאדמו"ר הזקן.
בהגיעו אל אדמו"ר הזקן, הניח ר' גבריאל את החבילה על השולחן ולפי בקשת אדמו"ר הזקן, הוא פתח את החבילה, והמטבעות הבהיקו באור מיוחד במינו.
אדמו"ר הזקן שקע בהרהורים ואז אמר לר' גבריאל: "מכל הזהב, הכסף והנחושת שבני ישראל תרמו להקמת המשכן לא הבריק אף חפץ מלבד הכיור וכנו, שנעשו ממראות הנחושת שנשי ישראל תרמו במסירות-נפש ובשמחה למשכן. הגד נא לי, מאין הגיעו המטבעות המבריקים הללו". ר' גבריאל נאלץ לספר לו על מצבו וכיצד רעייתו, חנה רבקה בת ביילא, השיגה את הכסף.
אדמו"ר הזקן השעין את ראשו על זרועותיו בדביקות משך זמן רב. לאחר מכן הרים את ראשו ויאמר: יתן ה' לך ולאשתך בנים ובנות ואריכות ימים לראות דורי דורות, יתן ויחזור ויתן לך ה' הצלחה בכל אשר תפנה, עושר ונשיאת חן בעיני כל רואך. אדמו"ר הזקן הורה לר' גבריאל לסגור את עסקו בוויטבסק ולהתחיל לסחור ביהלומים ואבני חן. הברכה התקיימה במילואה. ר' גבריאל נושא חן התעשר מאוד וכמו כן זכו הוא ורעייתו להוליד בנים ובנות. הוא נפטר בשיבה טובה בגיל 110 שנה, ואשתו כשנתיים אחריו.
את הסיפור הזה סיפר כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע, ובקשר לזה חזר על דבר תורה של אדמו"ר הזקן על משמעות הפסוק "וספרתם לכם" הנאמר בספירת העומר. ו'ספרתם' מלשון 'ספיר' אור ובהירות. וספרתם 'לכם' - האירו את ה'לכם', את עצמכם.
בין העניינים העמוקים שיש ללמוד מן הסיפור הנ"ל, כלולה גם ההוראה דלהלן: למרות שמטבעות הצדקה שאנשים שונים נותנים, דומים אלה לאלה במספרם ובערכם, הרי כשנותנים אותם במסירות נפש, מאור פנים, חמימות ושמחה הם מקבלים ברק ואור מיוחד, והם מאירים אפילו בעולם הגשמי, וכל-שכן בעולם הרוחני.
מובן שכך גם היחס לצדקה ברוחניות. כל פעילות בהפצת תורה ומצוות, כאשר היא מוארת באור ובחום של החסידות ונעשית במסירות נפש ובשמחה, הרי נוסף על כך שהפעילות עצמה מצליחה, יש לה השפעה גדולה יותר לעין ערוך, והיא מביאה זכות מיוחדת במינה.
בקיום כל מצווה יש זכות עצומה ויהודי חייב בקיומה בכל מצב, אך כשמתווספים אליה האור והחיוניות הבאים כתוצאה מקיום המצווה במסירות נפש ובשמחה, גדולה הזכות וגדולה התוצאה באין ערוך.
(נערך מתוך שיחה של הרבי מליובאוויטש)