וואלה! יהדות בשיתוף בית ההוראה שע"י מכון הלכה חב"ד במדור שבועי מרתק - והשבוע: יהושע קפץ כדי להציל את בנו של מוטי מטביעה בבריכה בצימר בו שהו, ובתוך כך נהרס הטלפון שלו ממים - מי ישלם לו על כך?
רקע:
באחד מחדשי הקיץ החמים יצאה משפחת מ. להתאווררות ו'נאות דשא' בצימר בצפון הארץ. בימי שהותם בצימר, שכרה המשפחה מתחם הכולל בריכה פרטית, ג'קוזי ועוד, לחווית ילדי המשפחה.
בשעה הייעודה הגיעו בני המשפחה למתחם, ומוטי בעל המקום הגיע והחל לתת להם סיור והסבר קצר כיצד להפעיל את זרמי הג'קוזי, כיצד להכין קפה והיכן ממוקם כל דבר במתחם, ואיך לשמור על הבטיחות בו.
לבנתיים ילדי המשפחה החלו ללבוש בגדי ים והחלו להתכונן לכניסה לבריכה. לפתע, ינון, ילד כבן שבע, נכנס אל המים. מוטי בעל הבריכה, אשר הבחין בכך - מיהר להזהיר את אביו של ינון, אך הלה הגיב באדישות למצב ואמר לאחד מילדיו הגדולים שישגיח על ינון.
מסיבה שאינה ברורה, הבן התמהמה מלגשת אל הבריכה ולהשגיח על הילד הקטן, כשלבנתיים ינון שהיה רק בן שבע ולא ידע לשחות, החל לאבד שליטה והמים החלו מכסים את ראשו.
כשראה זאת מוטי בעל הבריכה, חיש מהר זינק עם בגדיו אל המים ושלף את ינון והחל לבצע בו פעולות החייאה מצילות חיים, ובחסדי שמים תוך דקות ספורות התייצב מצבו.
לאחר מכן חיפש מוטי בעל הבריכה את הטלפון והארנק שלו, שהיו בכיסיו. משלא מצאם אצלו - פנה לחפשם במתחם, ואז ראה אותם מבצבצים בקרקעית הבריכה. מסתבר שאפילו את חפציו האישיים לא הספיק להוריד מכיסיו בטרם הקפיצה אל הבריכה למניעת האסון.
פנה מוטי אל אביו של ינון וביקש מהם לשאת בהוצאות הפלאפון שלו שנהרס. בנוסף לכך, היו מספר צ'קים בארנקו של מוטי, שטבע בבריכה, וכעת הם לא יותר מגוש נייר רטוב ולא שמיש, וגם על זה תבע מוטי מאביו של ינון, הילד שהציל מטביעה בבריכה אך לפני רגע, שישלם לו הוצאות נזקיו שקרו בעקבות הצלת בנו מטביעה.
אלא שאביו של ינון סירב לשלם שקל נוסף מלבד דמי השכירות על הבריכה והמתחם כאשר סוכם מראש, ושתי טענות בפיו: 1. מוטי בעל הבריכה היה חייב להציל את בני, לקיום מצוות 'לא תעמוד על דם רעך', וא"כ איני חייב לשלם לו מה שנחסר ממנו בשל קיום חובתו; 2. גם למוטי בעל הבריכה ישנה הנאה מכך שלא טבע אצלו מישהו בבריכה, מה שיכול היה לסבך אותו מכיוונים שונים, ואם כבר ישנה תביעה על מישהו - זה על ינון, בני, ולא עלי, ומדוע שאשלם על מה שלא הזקתי?
ונשאלת השאלה:
עם מי הצדק: האם יש על אביו של ינון לשלם למוטי בעל הבריכה את הנזקים שנגרמו לו בשל הקפיצה למים להציל את בנוף או שאין לאב כל קשר לנזקים אלו?
תשובה בקצרה:
על אביו של ינון לשלם ככל שיידרש לכסות הנזקים עבור מוטי בעלי הבריכה שעשה עמו חסד גדול והציל את בנו מטביעה.
תשובה בהרחבה:
ראשית נקדים, שמלבד זאת שלפנים משורת הדין ברור שראוי שהאב ישלם למציל על הצלת חיי בנו, אחר שעשה עמו טובה גדולה - הנה נראה כי גם מן הדין יש לחייבו, ויעשו פשרה בבית דין.
והביאור בכך: ראשית, הנה מהפסוק 'לא תעמוד על דם רעך' לומדת הגמרא כי אדם שנקלע לסיטואציה בה חברו זקוק להצלת חיים - חובה עליו לא רק להצילו בגופו (אם יכול), אלא גם לשכור אחרים שיצילו את חברו (אם אינו יכול להצילו בעצמו). אך על כך כתבו הראשונים שאע"פ שאכן מצד דיני נפשות חובה להשכיר אחרים שיצילו את האיש - מ"מ אחר שניצל האיש, הוצאות שכירות האנשים המצילים יהיו על הניצול ולא על מי שהזמין את ההצלה, שאין אדם חייב להציל נפש מישראל בממון שלו.
את זאת הוכיחה הגמרא מדין רודף, שם נאמר שנרדף ששבר כלים של רודף (בבריחתו ממנו) - פטור, אך אם שבר כלים של שאר בני אדם - חייב, ואם היה חייב כל אדם מישראל להציל נפש חברו בממונו הפרטי - למה שיתחייב הנרדף כששבר כלים של אדם אחר, אחרי שהיה באמצע בריחתו מהרודף? אלא שדין זה הוא המוכיח לנו שעל האדם לשאת בהוצאות שהוציאו אחרים עבור חיי נפשו.
אמנם יש לדון במקרה שלנו, שאין ההוצאה ישירות להצל חיי האב, אלא על הצלת חיי בנו, וכן אין זו הוצאה אלא נזק הנלווה להצלת חיים, ונשאלת השאלה האם ניתן לחייב את האב בהוצאות או בנזקים שהוציא אדם אחר כדי להציל את בנו.
ונראה לומר שחייב האב לשלם למציל כל נזק שיגרם לו, ומכמה סיבות:
ראשית - לפנים משורת הדין (כנ"ל)
שנית - ישנו דין בהצלת נפשות ש'כופין את האב לפדות את בנו' אם אין לבן דמים. ואף לעניין בדיעבד (היינו לאחר שכבר הציל את בן חברו) - יש על האב לשלם את הממון לפודה את בנו. וי"ל שהוא הדין שחייב לשלם את הנזקים שנגרמו למציל את בנו פיזית, כמו לפודה את בנו בממון. אם כן, אין האב יכול לטעון שאין כל קשר בין הצלת בנו לחיובו בנזקי המציל ועליו לשלם.
ושלישית - בדין רודף עצמו ישנו דין נוסף, שאדם ששבר כלית ברדיפתו אחר הרודף כדי להציל את הנרדף - פטור אף אם שבר כלים של שאר בני אדם, וזה המוכיח לנו כי כאשר בא מישהו להציל חיים - מותר לו לשבור בדרכו מה שצריך בשביל זה. וזאת משום שאם לא כן - ימנע כל אדם מלהציל נפשות מישראל, שמא ישבור בדרכו משהו ויתחייב על כך.
לסיום נוסיף שֶׁלּוּ יתברר שהשכרת הבריכה הייתה לא חוקית מכל סיבה שהיא - הרי שכאן י"ל שמוטי בעל הבריכה שהציל את הילד, לא עשה הכל אלא עבור עצמו (שלא יקנסוהו ויעצרוהו במידה ויהיה אסון), ועל כן במקרה כזה נראה לחייב את האב רק במחצית מסכום הנזק שקרה למוטי, ויש ללכת לבית דין לעשות פשרה בזה.
מקורות: סנהדרין (עג. עד:), טור תכ"ו ס"א, סמ"ע וש"ך שם סק"א, רמ"א יו"ד רנ"ב סי"ב, חושן למעשה סימן ס"ד.
נ.ב. אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע"י הרב יצחק איתן מזרחי, מכון הלכה חב"ד. לתגובות: publish@smslarav.co.il