בשבת הקרובה נקרא בבית הכנסת את פרשת אמור שבה התורה מגלה לנו סגולה גדולה שדרכה האדם יוכל להתעלות דווקא בזמניו הקשים והמורכבים, כך הסביר האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו בשיעורו.
וכך אמר הרב פינטו:
"אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" ורש"י פירש במקום, אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים. ומובא בספר הקדוש "נועם אלימלך", יש לומר כוונת רש"י להזהיר גדולים דהיינו צדיקים גדולים על הקטנים, רוצה לומר על עברות קטנות שאדם דש בעקביו ע"כ.
ואפשר להוסיף ולדקדק ולומר, הפירוש להזהיר גדולים על הקטנים, הנה יש לאדם בחייו שני זמנים, יש זמנים שאדם בגדלות הדעת, יש זמנים שאדם בקטנות הדעת. כאשר אדם בגדלות הדעת אלו ימים כמו ראש השנה ויום הכיפורים וזמנים מיוחדים, האדם מרגיש קרוב להקב"ה ויש לו גדלות המוחין, ואז קרוב הוא להקב"ה ומרגיש מרומם מאוד.
אך יש זמנים שהם זמנים אחרים, זמנים של קטנות הדעת וקטנות המוחין, זמנים שאדם מרגיש את עצמו רחוק מהקב"ה ומנותק מהקב"ה, והתורה הקדושה באה ומזהירה ואומרת להזהיר גדולים על הקטנים, שמתי שאדם נמצא בגדלות הדעת וברוממות יזכור את הזמנים שהוא נמצא בקטנות המוחין ונמצא בירידה גדולה, באותם זמנים שנמצא בירידה גדולה יחזק את עצמו בזמנים הגדולים לזמנים הקטנים. ואיך יחזק את עצמו בזמנים הגדולים לזמנים הקטנים?
ידוע מעשה בבעל שם טוב, שבאחד הזמנים הייתה לבעל שם טוב ירידה גדולה ביותר, ועד כמה הירידה שלו הייתה גדולה עד שהיה צריך בשביל לחזור לגדלות המוחין לא ללמוד או להתקדש בעבודת ה' גדולה, אלא לשנן ולומר א' ב' ג' והיה חוזר על האותיות בכדי לחזור למעלתו הגדולה שהיה בה.
אבל איך האדם חוזר למעלתו הגדולה כשנמצא בקטנות המוחין, להזהיר גדולים על הקטנים, מתי שהאדם ישנן ויחזור בדעתו בכל הזמנים את הסיפורים איך הוא היה חזק בראש השנה, איך הוא היה קרוב להקב"ה ביום הכיפורים, איך היה קרוב להקב"ה ברגעים מיוחדים שהייתה לו דבקות בהקב"ה, מתי שהוא יזהיר ויחזור על הזמנים הגדולים, בזמן שהוא נמצא בקטנות המוחין אז הוא יוכל להתחזק ולהדבק שוב בהקב"ה.
וכך אומרת התורה הקדושה (שמות י, ב) "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" מתי שאדם חוזר ומספר על הזמן שהיה קרוב להקב"ה, חוזר על הזמן שהיה דבק בהקב"ה, אז "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" אז הוא חוזר לגדלות המוחין, ויודע את המעלה הגדולה של הקב"ה. וזה מה שמובא בנועם אלימלך דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, אותו לב שפעם יצא ממנו גדלות המוחין, מתי שחוזר ומספר על גדלות המוחין חוזר אל הלב, זה חוזר עוד פעם ומעורר את הלב, ומרומם את הלב למדרגות גבוהות ולמדרגות גדולות ביותר.
וכך מצאנו אצל יוסף הצדיק, הגמרא אומרת (סוטה לו:) "וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ" (בראשית לט, יא) א"ר יוחנן מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו ויבא הביתה לעשות מלאכתו רב ושמואל חד אמר לעשות מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס.. באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות דכתיב "וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן" (משלי כט, ג). הנה גם יוסף הצדיק היה בקטנות המוחין וכמעט איבד את כל עולמו, אבל ברגע שנזכר בזמן של גדלות המוחין ניצל מליפול ולחטוא בחטא קשה ביותר.
וזהו "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" אמור ואמרת, להזכיר ברגעים הקשים את הרגעים הגבוהים והגדולים, וזוהי סגולה בדוקה להינצל מירידות ומכל הדברים והחולאים הקשים המתרגשים לבוא על האדם.