וואלה! יהדות בשיתוף בית ההוראה שע"י מכון הלכה חב"ד במדור שבועי מרתק - והשבוע: שני בחורים חמדו להם לצון והטעו חוליית גנבים, שבתמורה - שפכה חול ואבנים בכל השכונה. האם עליהם לשאת בהוצאות פינוי הכבישים בשל כך?
רקע:
חוליית גנבים נועזת פעלה באחד השכונות באזור השרון. הללו מידי לילה גנבו רכבים, פרצו מחסנים, ועשו ככל העולה על רוחם. עד כדי כך הם היו מתוחכמים, שהמשטרה, למרות כל ניסיונותיה ומערכות המעקב השונות שלה (אותם היא מפעילה בהצלחה מרובה על אזרחים תמימים חופשי) - לא הצליחה לאתר את הגנבים.
שני בחורים שלמדו בישיבה באותה השכונה - החליטו לעשות מעשה:
הם ידעו כי הגנבים מעדיפים לא רק לגנוב רכבים, אלא גם תכולת בתים, מחסנים וכדומה, אותם היו מוכרים בשוק השחור. הם היו צדים קרטונים שנשכחו ליד מחסנים של חנויות וכדומה. לעיתים זה מזון, לעיתים זה כלי עבודה ולעיתים אף דברים יותר יקרים.
לשם כך, החליטו הבחורים לשים ליד אחד המחסנים בסמיכות לישיבה ארגזים מלאים אבנים, סגורים וארוזים, עם מדבקות של מוצרי מזון, כאילו היה זה משלוח שהגיע למחסן וטרם הוכנס, על מנת לשמש פיתוי לגנבים כדי לתופסם.
הלילה ירד ובשתיים לפנות בוקר עצר רכב החוליה ליד המחסן הנ"ל, בעוד שני הבחורים ישבו ברכב סמוך ועדכנו את המשטרה בנעשה.
הגנבים העמיסו את הקרטונים והלכו לדרכם, כשאיש לא מצליח לעוצרם, למרות ההתראה למשטרה בזמן אמת. מוזר ומשונה.
אך זה היה רק ההתחלה, ומשקמו תושבי השכונה בבוקר, נחרדו לראות כי הכביש הראשי המוביל אל השכונה מלא בבלוקים וחול ואבנים וחצץ.
מצלמות המשטרה העלו כי מה שקרה הוא דבר בלתי יאומן: הגנבים 'תאכזבו' כשגילו את ה'סחורה' שהעמיסו וכדי להתנקם בכל תושבי השכונה - החליטו לחזור לפזר את תכולת הקרטונים על הכביש הראשי, ובכך 'להעניש' את תושבי השכונה על כך ש'רימו' אותם...
על תעוזה כזאת איש לא חלם. אולם המשטרה, במקום להגביר מאמצים לתפוס את הגנבים - החליטו לחקור את תושבי השכונה עד שגילו ששני הבחורים הנ"ל עשו את התרמית לגנבים.
ביקשה המשטרה לגבות את הוצאות ניקוי הפסולת מהכביש מהבחורים שהכינו את הקרטונים הנ"ל, לעומתם הגיבו הבחורים שהם מוכנים לשלם רק אם הרב שלהם בישיבה יאמר שהם אחראים למעשה ע"פ דין תורה.
ונשאלת השאלה - האם ניתן לחייב את הבחורים שהעמיסו קרטונים מלאים באבנים כהטעיה לגנבים - בתשלום הוצאות הניקיון עקב פיזור האבנים בציר המרכזי ע"י הגנבים?
תשובה בקצרה: הבחורים פטורים אף בדיני שמים, ואם יבוא יום והגנבים יחזרו בתשובה - ישאו הם בתשלום הניקיון הנ"ל (בתוספת כל מה שגנבו בעבר).
תשובה בהרחבה: ראשית ברור לכל בר דעת שלא ניתן לחייב את הבחורים במעשה הגנבים, שאם כך אין לדבר סוף, וכל אדם שמחזיק אצלו חפץ כזה או אחר בשמירה טובה - יתבע ע"י הרשויות על שימוש שנעשה בחפץ זה לאחר גניבתו.
והנה, אף שיש החושבים שמצב המתואר במקרה דנן אינו סביר - לצערנו הוא מצב יומיומי מתמשך בערים כאלו ואחרות באה"ק. בשל כך, נעמוד על עיקרי הפטור מצד דין תורתנו הקדושה:
הנה האבנים שהעמיסו הבחורים בקרטונים ושמו אותם על יד המחסן - אינם נחשבים כ'בור ברשות הרבים' או כנזק אחר, היות ואכן לא גרמו לשום תקלה מצד עצמם, והונחו בצורה מסודרת במקום המשתמר בו לא עוברים אנשים (אלא רק גנבים...). כמו כן, הבחורים הפקירו את האבנים האלו מראש בידיעה שהם ילקחו מהמקום בו הונחו בדרך כזו או אחרת, וכל העניין היה מלכודת לגנבים שלא צלחה.
לפיכך, הגנבים שלקחו את האבנים הללו לרשותם - נעשו הבעלים של האבנים הללו וקיבלו חיוב לשמור עליהם שלא יזיקו. ולכן כאשר הם באו בחזרה ופיזרו ברוב חוצפתם את האבנים בציר המרכזי של השכונה - לבחורים כבר אין שום קשר למעשה, לא קשר ממוני ואף לא קשר של גרמא, והאחראים היחידים לפיזור האבנים ולכאוס שנוצר בעקבות כך הם רק הגנבים עצמם, אשר על כן עליהם לשאת בהוצאות הניקוי (לכשיתפסו או יחזרו בתשובה).
ליתר ביאור:
הרמת האבנים עי הבחורים אינה נחשבת כקניינם על מנת לחייב אח"כ בשמירתם, כיון שברור לכל שלא הגביהו אותם אלא על מנת להכין מלכודת לגנבים, מה גם שכשהיו האבנים ברשות הבחורים דאגו להניחם במקום המשתמר, והפקירום, ע"כ אין לייחס להם שום בעלות על האבנים הנ"ל ועל כל מה שיקרה איתם לאחר שיצא מרשותם והופקר על ידם, תוך הנחה של האבנים בצורה בטיחותית שלא ברה"ר.
על כן, הבעלים היחידים שיכולים להיות לאבנים אלו שיתחייבו בפיזורם ברה"ר - הם הגנבים שהרימו את האבנים לשם קנייתם, ואף לאחר מכן כשנודע להם שאין בקרטונים אל את האבנים - אזי במקום לשמור על החפץ שהגיע לידם, החליטו לקחת אותו וליצור ממנו תקלה לרבים, והרי הם כחופרי בור ברה"ר החייבים לשאת בהוצאות הנזק (לכשיתפסו או שיחזרו בתשובה).
מקורות: ב"ק (כט: בדין גלל שהונח בפשיעה ברה"ר), שו"ע חו"מ סת"י, משפטי התורה סט"ז.
נ.ב. אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע"י הרב יצחק איתן מזרחי, מכון הלכה חב"ד. לתגובות: publish@smslarav.co.il