בראשיתה של פרשת השבוע כתבה התורה "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו הסביר בשיעורו כי התורה מלמדת אותנו מסר חשוב והוא: בכל דבר של קדושה חייב האדם זהירות כפולה ומכופלת כדי שלא יאבד את כל עולמו.
וכך הסביר הרב פינטו:
מובא במדרש (ויק"ר כו, ה) רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר.. הָעֶלְיוֹנִים שֶׁאֵין יֵצֶר הָרָע מָצוּי בָּהֶם, אֲמִירָה אַחַת דַּיָּהּ לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָּמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא" (דניאל ד, יד). אֲבָל הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יֵצֶר הָרָע הַלְּוַאי לִשְׁתֵּי אֲמִירוֹת יַעַמְדוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן" ע"כ.
הנה פרשה זו מהפרשות החשובות ביותר, משום שבפרשה זו מוזכרים כל המועדים, הימים הנוראים ועניין לחם הפנים. ידוע שהקריאה מעוררת את הזמן וכאשר קוראים בשבת בתורה מעוררים את הזמן לכל ימות השבוע, שיהיה בהם את הכוח של המועדים, הכוח של ימים נוראים וכן כוח הפרנסה יהיה גדול וחזק ביותר.
צריך להבין וללמוד עד כמה כוח היצר הרע גדול וחזק ועד כמה האדם צריך לבנות את נפשו להיות קרוב ודבוק בתורה הקדושה, במצוות ובמעשים טובים. ועם כל זה שדבוק בתורה ובמעשים טובים כל חייו, צריך סיעתא דשמייא וישועה גדולה מהקב"ה, לא ליפול ולא להיכשל במלכודות היצר הרע, משום שהיצר הרע אורב בכל פינה, בכל מקום ובכל רגע שאדם עוצר מהתורה הקדושה, היצר הרע מיד נכנס בחורים ובסדקים. וכמו שאמרו חז"ל בירושלמי (ברכות סח.) יום תעזבני ימים אעזבך, מספיק שאדם יום אחד בחולשה בעבודת ה', כבר היצר הרע מחלישו עוד יומיים לרדת וליפול בעבודת ה'.
לכן האדם צריך כמו שאת המצה לשים אותה כל הזמן בלי לעצור רגע אחד, כך במצוות ובמעשים טובים ובעבודת ה' האדם צריך להשתדל כל רגע, בלי לעצור רגע אחד. ורואים עד כמה הדברים מפחידים, הגמרא אומרת (שבת קיט:) אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי? א"ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא.
והנה דברים אלה קשים ומזעזעים, עומדים האמוראים ואומרים שבהבל פיהם יש חטא, הרי תנאים ואמוראים היה בכוחם להחיות מתים, מי שבכוחו להחיות מתים איך יכול לומר שבהבל פיו יש חטא? מילא האמורא ששאל יכל לומר את זה בשביל ענוה, אבל האמורא השני שהוא התכוון ואמר עליו בפי ובפיך יש חטא, איך אפשר להבין ולומר כזה דבר, פה שמחיה מתים אפשר לומר עליו שיש עליו חטא והבל פה של תינוקות יותר ממנו?
אלא פה רואים יסוד גדול, היצר אורב ונלחם בכל מקום ובכל מצב שאדם עומד ונלחם בו, אין אדם אשר יחיה בארץ ולא יחטא. המלחמה של האדם מלחמה חזקה, להתמיד בכל כוחו להיות דבוק בהקב"ה. "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד) אם אדם לא דבוק בה' כל רגע, מיד הוא יכול לאבד את כל עולמו. לכן התורה הקדושה מזהירה ואומרת, אֱמֹר וְאָמַרְתָּ אמירה על אמירה להיזהר זהירות גדולה בכל דבר של קדושה, ובכל דבר של יראת שמיים.