הדיון בבג"ץ בעתירה 909/20 (פואה נ' מדינת ישראל) בנושא הקמת מאגר רישום מאגר ביציות הסתיים בהצלחה גדולה מבחינתי. ביציאה מהאולם הרגשתי טפיחה קלה על כתפי וכשהסתובבתי עמד מולי גבר בשנות ה-40 המאוחרות לחייו. סליחה, אפשר לשאול משהו?"
"כן", עניתי.
נשארתי כאן מדיון קודם כי הרגשתי שאתם מדברים עלי", הוא ענה, "אבל לא כל כך הבנתי מה אתם בדיוק רוצים". "ולמה אתה חושב שדיברנו עליך?" שאלתי. "כי יש לי שתי בנות מפונדקאות", השיב. אני מבין, עניתי, אבל אם יום אחד כשבנותיך יגדלו הן ירצו לדעת מי האמא שאת המטען הגנטי שלה הן נושאות, ומי האמא שנשאה אותן תשעה חודשים ברחמה, ומי האחים והאחיות שלהן, האם תהיה מסוגל לתת להן את המידע הזה? אתה יודע "שזה מידע קריטי גם לגיבוש זהותן וגם לפעמים להצלת חייהן מבחינה רפואית '"הוספתי.
הוא הביט בתדהמה שהיה קשה לפספס ואמר: "האמת, מעולם לא חשבתי על כך". "אז אנחנו כאן כדי להבטיח שלפחות המידע החשוב הזה ישמר, ואם וכאשר הוא יהיה רלוונטי, הבנות שלך יוכלו להגיע אליו, אם המדינה כמובן תאפשר להן".
הנתינה והקשר הבין דורי הפכו אותנו לבעלי זהות
כשיצאתי מבית המשפט הרהרתי לעצמי כיצד הגענו למצב בו אדם שהשקיע משאבים רבים מרצון לחוות הורות ולעשות טוב, לא חשב לרגע על המשמעות של הדבר מעיני הילדים. במדינת ישראל נמצאים היום מעל מאה וחמישים אלף ילדים שלחלקם יש עשרות ויתכן אף מאות אחים ואחיות גנטיים, חלקם זכו להכיר חלק מהם, באמצעות מאגרים גנטיים שמתנהלים בחו"ל. חלקם מסתובבים עם חשש להכיר בן או בת זוג שעלול להתגלות כאח או אחות. העובדה שמאגר הרישום של בנקי הזרע לא הופעל עד שעתרנו לבג"ץ וחייבנו את המדינה להפעיל אותו לפני כשנה וחצי, אינה רק בעיה טכנית. זו לדעתי גם בעיה תודעתית - חוסר הבנה וחוסר התייחסות רצינית למה שהשופט חשין קורא לו 'משפט הטבע וקול הדם'. "משפט הטבע הוא, שאם ואב מן הטבע יחזיקו בבנם, יגדלו אותו, יאהבו אותו וידאגו למחסורו עד אם גדל והיה לאיש. זה יצר הקיום וההישרדות שבנו - 'קול הדם' ".
צריך לומר בכנות: פירוק התא המשפחתי המסורתי הוא תוצאה של התקדמות טכנולוגית וחברתית המבורכת ביסודה. מצב בו אנשים לא כבולים למשפחתם מתוך הכרח פרנסה, או כל סיבה אחרת. היכולות הטכנולוגיות המופלאות בנושא הפריון הם ברכה גדולה לעולם. אך מצד שני ברכה יכולה להפוך לקללה. צריך לזכור כי המשפחה היא אולי ההמצאה הכי משמעותית של האנושות. הערכים הקושרים שני בני זוג אינם דבר המוטבע בטבע. בעלי חיים אינם חיים בקשר זוגי ארוך טווח, וקשר בין דורי כמו בין סבים לנכדים פשוט לא קיים. סט הערכים האנושי הכולל נאמנות ואחריות יחד עם הכרת הטוב, הנתינה והקשר הבין דורי הם אלו שהפכו אותנו לבני אדם בעלי זהות. המשפחה היא מיקרוקוסמוס אנושי, בה האדם מתחילת חייו לומד להכיר ולחיות מקרוב עם גווניה השונים של האנושות: גברים ונשים, מבוגרים וילדים, הדור הקודם והדור הבא. המשפחה היא המעבדה הטובה ביותר לפיתוח אנשים חברתיים וחיוביים שבונים חברה ומדינה, מתקנים את העולם ומשפרים אותו ללא הפסק.
חברות בהן ערכי המשפחה נשחקו עד דק כמו באירופה, סובלות לא רק מהתגברות הבדידות והדיכאון באחוזים גבוהים, אלא פשוט מקריסה חברתית המתרחשת מול עינינו. פירוק התא המשפחתי המסורתי הביא למצב בו כבר עכשיו אין מספיק ילודה שתאפשר את קיומן של אותן חברות, בלי קליטת מהגרים שמשנים את פני החברה ללא היכר. ישראל היא המדינה היחידה מהמדינות המפותחות, בה ערכי המשפחה מצעידים אותה קדימה והילודה בה מגיעה ל-3 ילדים למשפחה. הנס הזה, שמבטא הרבה אופטימיות אמון ושמחה בחיים, תלוי בנו. התהליכים שהובילו את העולם ככלל ואת אירופה בפרט לפירוק התא המשפחתי המסורתי, כבר רושמים את רישומם בחברה הישראלית. אם חפצי חיים אנו עלינו לבחור במשפחה ממקום חדש, שמבין שסט הערכים של המשפחה הוא מצע הגידול הטוב והבטוח ביותר לפרט ואבן הבניין של החברה והמדינה.
הכותב הוא יו"ר תנועת בוחרים במשפחה שהינה אגף בעמותת חותם - יהדות על סדר היום.