צמח פגש את חברו הטוב דובער בחתונה של חבר בכפר חב"ד. ביקש דובער מצמח חברו לעשות לו טובה ולהעביר לו חבילה למקום מגוריו, ומישהו יאסוף אותה ממנו. הסכים צמח בשמחה ונתן לדובער את מפתחות הרכב שלו שיעמיס את החבילה בתא המטען של האוטו.
דא עקא, שכשבא דובער להעמיס את החבילה ברכבו של צמח - גילה כי תא המטען עמוס והחבילה גדולה וכבדה למדי, ולא תיכנס בשום צורה בתוך הרכב.
חשב וחשב, עד שמצא פתרון: על רכבו של צמח היה גגון. החליט דובער להניח את החבילה בין פסי הגגון של צמח, שהיו לרוחב המכונית, וכך חשב לעצמו שהיות והחבילה כבדה, לא תעוף ברוח, וגם היא יושבת טוב בין פסי הגגון, ע"כ אין צורך לקושרה.
חזר דובער והביא את המפתח לצמח, בעודו מיידע אותו שהחבילה נמצאת על גג רכבו.
בסיום החתונה פנה צמח אל רבו ונסע לדרכו. בעודו חולף באחד הצמתים הסואנים, נקלע לסיטואציה בה היה צריך לבלום בלימת חירום ומשכך - עפה לה החבילה ממקום משכנה על גג מכוניתו של צמח, אל אמצע הכביש, כאשר בו בעת חלף אופנוע שהתהפך על החבילה שנותרה על הכביש ובחסדי שמיים קיבל רק מכות יבשות, אולם האופנוע התעופף והתפרק לגמרי.
תבע בעל האופנוע את צמח על הנזק שנגרם לאופנוע שלו, אולם צמח בכלל לא שם לב שהחבילה אינה קשורה, על כן מיד התקשר לדובער חברו וצעק עליו: מה זאת עשית לי? למה לא הגדת לי כי החבילה ששמת על גג רכבי אינה קשורה?
אלא שדובער טוען: אמרתי לך את זה בחתונה, אולי אינך זוכר אך אני אמרתי לך שהחבילה על האוטו ולא בתוכו, והיית צריך להבין שהחבילה אינה קשורה, מה גם שלו היא הייתה קשורה בטח היית שם לב לחוט שמבצבץ בתא הנהג, ע"כ אין לי כל אחריות לכך ואדרבא - תובע אני אותך על הנזק שאירע לחבילה.
צמח היה זועף מאוד וענה לדובער: ראשית - אני לא חייב על שום חבילה שעשיתי לך טובה כשהסכמתי לקחתה, ושנית - בטח שלא אני אשם שאתה לא קשרת את החבילה, וגרמת לרכבי להפוך לנזק עבור הסביבה. ע"כ הנך מחויב בהוצאות הנזק.
ונשאלת השאלה מי יחויב בנזק שנגרם: האם צמח הנהג חייב הן על הנזק לאופנוע בשל החבילה שהתעופפה מגג רכבו והן לדובער על תוכן החבילה, או שמא פטור מהכל, ודובער בעל החבילה חייב?
תשובה בקצרה: לו יוכח שלא ידע צמח שהחבילה שעל רכבו לא קשורה, או שלא שם לב ולא ידע מקיומה על גג רכבו כלל - פשיטא שאינו חייב על כלום. אך כל שידע - נחלקו הפוסקים בדין זה.
תשובה בהרחבה: ראשית, פשוט הוא שאם לא ידע צמח על החבילה שהונחה על גגו ללא קשירה - שהוא פטור לגמרי, ודובער שהניחה חייב בכל נזק שיגרם ממנה.
כמו כן דבר ברור הוא שאין צמח חייב לשמור על החבילה יותר מדובער עצמו, בעלי החבילה. על כן אין לדובער להאשים את צמח בגרימת נזק לחבילתו, אחרי שהוא עצמו זה שהניח אותה ברשלנות ללא קשירה, ואין זה אלא כ'אבידה מדעת' שאין צמח חייב לשלם עליה מאומה.
אולם במקרה בו ידע צמח מהחבילה שעל רכבו שאינה קשורה, ולמרות זאת נסע כך, אזי אע"פ שעל הנזק לחבילה אי אפשר לחייבו (כנ"ל), נחלקו הפוסקים האם ניתן לחייבו על הנזק שנגרם מהתעופפות החבילה מרכבו, או שלא, ובהקדים:
ישנו דיון לגבי אדם שהניח אבן/סכין וכדומה בכותל רעוע, ובא בעל הכותל ושבר את הכותל, ועף הסכין/האבן והזיקו, מי יתחייב על הנזק: המניח של התקלה, או בעל הכותל הרעוע ששבר במו ידיו את הכותל?
ונפסק בהלכה שבמקרה והאבן/סכין הזיקו תוך כדי התעופה שלהם ממקומם בכותל - אזי פשיטא שהחייב הוא בעל הכותל הרעוע, שבשבירתו גרם להתעופפות החפץ המסוכן ולפגיעתו. ואכן, לו (במקרה דנן) הייתה עפה החבילה ישירות מהרכב על נהג האופנוע - היה חייב בעל הרכב בלבד. זאת משום שהוא נחשב כמזיק מכוחו, שהרי רק בכח נהיגתו ברכב עף החפץ המזיק, אע"פ שלא התכוון לכך.
אולם ככל שהנזק לא נגרם מעצם ההתעופפות של החפץ המזיק, אלא שלאחר שנח החפץ המזיק על הארץ, נשאר במקום שנחת בו והיווה מכשול - נחלקו הפוסקים מי נחשב בעל "הבור":
יש הסוברים שאכן לא ניתן לחייב את בעל הכותל הרעוע בנזק זה, דאין לו לדעת מה יש בכותל ואין הוא מוכרח לבדוק זאת, ואפילו לו ידע על החפץ המזיק המונח בכותל - הרי שלא התכוון כלל להזיק איתו, אלא שבר את הכותל הרעוע, העומד גם כך לשבירה, וממילא עף ההיזק לרשות הרבים, וכל שלא הניח בעצמו את החפץ המזיק בכותל הרעוע - אין לחייב את סותר הכותל בנזק שנגרם ע"י אבן שהונחה ע"י אחרים. ובנידון דידן - מניח החבילה חייב.
אלא שיש האומרים שבעל הכותל הוא החייב בכך שהגיע החפץ המזיק לאן שהגיע, דאע"פ שהראשון פשע בזה שהניח את החפץ בכותל רעוע העומד לשבירה - עכ"ז לא ניתן לחייבו על החפץ כשהוא במקום אחר, שלא במקום הראשון בו הניחו. אמנם לא ניתן לחייב כל בעל כותל רעוע לבדוק שמא לא הטמינו בתוכו מכשולים כאלו ואחרים, אך עדיין מאחר שמכוחו בלבד זז החפץ המזיק אל רשות הרבים והזיק - חייב. ובנידון דידן - בעל הרכב חייב בחפץ שהתעופף מגגו, וכן מסתבר למעשה.
וכל הנ"ל כמובן - באם יוכח שהנהג ידע מהחבילה שאינה קשורה על רכבו (כנ"ל) וראוי לדון בכל זה בבית דין.
מקורות: ב"ק (ה: (ובדף ג. תוד"ה לא י' כתיב וכו'), ל. (וברא"ש אות ו, ובתוס' רי"ד שם), כו:), טור חו"מ סטו ס"ב, ב"י ורמ"א שם, סמ"ע שם סק"ד, נתה"מ סי' כ"ה (קיצור דיני התפיסה אות כ'), משפטי התורה סכ"ז (ושם נסמן).
נ.ב. אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע"י הרב יצחק איתן מזרחי, מכון הלכה חב"ד. לתגובות: publish@smslarav.co.il