בשבת הקרובה נקרא בבית הכנסת את פרשת שלח שבה הקדוש ברוך הוא מצווה את משה "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל".
האדמו"ר הרב יאשיהו פינטו הסביר בשיעורו השבועי כי מפרשת המרגלים למדים כי שליחות שנעשית לא בנפש חפצה ושלימה - לא תצליח.
וכך אמר הרב פינטו:
אנחנו רואים בפרשת השבוע, המרגלים הולכים לרגל את ארץ ישראל ומביאים את דיבת הארץ רעה, אומרים דברים קשים על ארץ ישראל. צריך להקשות קושיה חזקה איך אפשר להעלות על הדעת שהמרגלים שלא היו אנשים פשוטים, אלא היו צדיקים אנשים גדולים בעלי מעמד שנבחרו בצורה פרטנית אחד אחד, איך הם עומדים ומדברים את כל הלשון הרע על ארץ ישראל, איך אפשר להבין את זה?
אז אולי אפשר לפרש ולומר יסוד גדול שצריך לקחת לחיים שלנו, מתי שהאדם הולך בשליחות של מישהו לעשות משהו, אם המשלח לא עם כוונה טהורה ושלימה לא עם כוונה לשם שמיים, פשוט שהשליח יטעה בשליחות שלו ויעשה אותה בצורה לא נכונה, בצורה מקולקלת ומעוותת. ברגע שאדם לוקח שליח שיעשה בשבילו מספר דברים, אם המשלח לא הגון ושלח את השליח במחשבות לא הגונות, השליח בטוח יכשל בשליחות ומאותה שליחות יצא נזק גדול ביותר.
אבל אם המשלח אמר את השליחות בצורה נכונה והמחשבות שלו היו טהורות ונכונות בטוח שהשליחות הזו תצא נכונה, הגונה וטובה. זה תלוי במשלח איך התנהג ואיך שלח את השליחות.
וכך רואים אצל אברהם אבינו, מתי שאברהם אבינו רצה לקחת אשה ליצחק הוא הזהיר את אליעזר העבד שלו אזהרות קשות ביותר, אברהם אבינו קידש את עצמו ושלח את אליעזר בשליחות נאמנה ונכונה ביותר כי ברגע שהמשלח שולח את השליחות בצורה נכונה וטובה, השליחות בטוח מצליחה. ברגע שהמשלח שולח בצורה לא נכונה בטוח אותה שליחות נכשלת ויוצא ממנה נזק וחורבן גדול ביותר.
על פי זה אפשר לפרש ולומר, בני ישראל באו למשה רבנו וביקשו ממשה שהם רוצים ללכת לרגל את ארץ ישראל, הקב"ה אומר למשה "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" לא שליחות של עם ישראל כי השליחות של עם ישראל הייתה פגומה, הדעת שלהם לא הייתה שלימה עם מחשבות אחרות להיכנס לארץ ישראל, רצו להישאר במדבר ששם היה להם את המן וכל הנוחות. הם שלחו שלוחים לא בצורה נכונה ונקיה והדבר הזה בטוח היה צריך להיכשל. לכן הקב"ה אמר למשה רבנו "שְׁלַח לְךָ" שהשליחים יהיו שלך ולא שליחים של עם ישראל, כי אם הם שליחים של עם ישראל ודאי הם יכשלו ויצא חורבן ודבר לא טוב.
ומפה צריך ללמוד יסוד גדול, כל פעם שאדם שולח שליח לעשות שליחות מסוימת עליו להשתדל בכל כוחו מתי שעושה את השליחות שתהיה בלב שלם ובטוהר הנפש, בנקיות ובזכות גדולה. כי אם האדם יעשה את השליחות כך, בטוח שהשליחות תצליח. אבל אם האדם עושה את השליחות לא בנאמנות ולא בנקיות, השליחות של אותו אדם בוודאי לא תצליח ויצא ממנה נזק גדול. אם כך, כל החורבן שיצא לעם ישראל יצא בגלל השליחות והמשלחים שבני ישראל שלחו את המרגלים בשליחות לא טהורה, שוודאי דבר זה יביא לכשלון כמו שלבסוף קרה.