בשבת הקרובה נקרא בבית הכנסת את פרשת חוקת שבה התורה מספרת לנו על "מי מריבה". הרב פינטו הסביר בשיעורו: אחד הדברים שחרוטים בנפש של כל יהודי זה מי מריבה, בפרשת השבוע אנחנו רואים שהקב"ה מצווה את משה רבנו לדבר עם הסלע ומשה רבנו מכה את הסלע. צריך להקשות קושיה למה קוראים למים האלה מי מריבה, הרי מהמים האלה לכל עדת בני ישראל היה איך לשתות ואיך לאכול, מהמים האלה יכלו להתקיים, המים האלו הצילו את כל כלל עם ישראל אם כך למה קראו למים האלה מי מריבה?
אלא אולי אפשר לפרש ולומר יסוד גדול, מתי שאדם עושה משהו זה לא רק משפיע על מה שעשה עכשיו אלא משפיע על השורש של אותו דבר שהאדם עשה. ידוע שבכל דבר בעולם יש ארבע יסודות שהם מים, אש, עפר ורוח. השורש של כל אחת מהמידות או אחד מהדברים שהאדם עושה בעולם בא ומתגלגל מאותן ארבע יסודות. למשל אדם שיש לו תאווה, השורש של התאווה בא מיסוד המים, אדם שיש לו כעס השורש של זה מיסוד האש, אדם שיש לו עצבות השורש של זה מיסוד העפר, אדם שיש לו גאווה זה מיסוד הרוח, כל אחד מארבע היסודות מקרין ונותן כוח למידה אחרת בחיים.
אם רואים אדם בעל תאווה שחוטא בעריות או חוטא באכילה או ברדיפה אחרי ממון, סימן שיש לו בעיה עם היסוד של המים בנפש שלו. אדם שיש לו כעס יש לו בעיה עם יסוד האש בנפש שלו. כל המידות של האדם יורדות ונמשכות לאחד מארבע היסודות שיש באדם.
מתי שמשה רבנו בא לסלע והקב"ה אמר לו לדבר עם הסלע ומשה רבנו היכה את הסלע, הסתכלו על משה רבנו בני ישראל ואמרו שלמשה רבנו יש בעיה בשורש המים, כי הקב"ה אמר למשה רבנו לדבר אל הסלע ואם הוא היה מדבר אל הסלע זה סימן שכוחו של משה רבנו עצום ויש לו שליטה על יסוד המים שזה שורש התאוה. אבל משה רבנו לא דיבר אל הסלע כי הרגיש שאין לו מספיק כוח לדבר אל הסלע אל יסוד המים שיוציא מים בלי דיבור של משה רבנו אלא הרגיש שהוא צריך להכות, סימן שכוחו של משה רבנו לא מספיק חזק.
בני ישראל התחילו להרהר ח"ו על משה רבנו, משה רבנו אמר להם שמהאבן הזו יוציא את המים אך בני ישראל אמרו למשה לא, מאבן אחרת. התחילו להתווכח עם משה רבנו מהיכן להוציא את המים. הרהרו על משה רבנו ואמרו שאין לו שליטה על יסוד המים ואם כך ח"ו כוחו של משה רבנו נפגם ומיד אחרי כן "וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה" (תהלים קו, טז) חשדו אותו באשת איש. נבוא ונשאל מי יכול לחשוד את משה רבנו באשת איש שהיא עבירה קשה ביותר?
אלא בני ישראל אמרו שורש העבירות של עריות ותאווה מיסוד המים, משה רבנו אין לו כוח על המים ולכן הוא פגום ביסוד המים ויש גם ח"ו תאווה למשה רבנו ועל זה קמו בני ישראל וקינאו למשה במחנה.
על פי זה אפשר להבין ולומר מתי שמשה רבנו הוציא את ארונו של יוסף ואת הארונות של כל השבטים והגיעו לעבור את ים סוף, "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" (תהלים קיד, ג) ראה הים את ארונו של יוסף שמידתו היא מידת היסוד ששלט על מידת המים, נקרע הים לשניים. מתי שפנחס בן יאיר רצה לעבור את הנהר שהיה סגור והחמור שלו היה טעון בחיטים על הגב, רבי פנחס בן יאיר קרע את הנהר שהוא יעבור וגם החמור שלו יעבור, חמור מלשון חומר שרבי פנחס בן יאיר היה שולט על החומריות שלו וכך יכל לקרוע את המים.
וזה יסוד גדול, מתי שבני ישראל ראו את משה רבנו שלא מיד מוציא את המים מהסלע, אלא נותן מכה לסלע ויוצאים המים, הרהרו שמשה רבנו ח"ו פגום ביסוד המים שמורה על תאווה ושם התחיל יסוד המחלוקת שהביא את עם ישראל לחורבן גדול, לכן קוראים למים האלה מי מריבה שהביאו מריבה על משה ודבר חמור לעם ישראל.