השבוע ציינו בעם ישראל את ההילולא של רבנו האור החיים הקדוש זי"ע, שהיה קדוש עליון וכוחו עצום ביותר.
ידוע מה שאומרים רבותינו הקדושים, שבזמן שאומרים דבר תורה בשם צדיק - צריך לצייר בדמיון את דמותו של הצדיק ולחשוב כאילו הוא עומד בסמוך ואומר את החידוש או את דבר התורה, ועל ידי כך, האדם מושפע בשפע גדול משורש הצדיק, ומושפע עליו כוח גדול מהשמיים. ולכן נתחזק יחד בדברי תורתו ויהיו שפתיו מדובבות בקבר והוא יהיה מליץ טוב בעד כל אחד ואחד.
בפרשת השבוע פרשת פנחס, התורה מספרת לנו על קנאותו של פנחס, וכך כותבת התורה: "וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא". שואל האור החיים הקדוש, מדוע כפל הלשון לומר "הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה", הרי מספיק לומר וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, והרי ידוע שהתורה מדקדקת בכל אות ומצמצמת במילים, ואין מילים בעלמא בתורה הקדושה, אם כך, מדוע כפלה התורה וכתבה "הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה"?
מתרץ האור החיים הקדוש ומייסד יסוד גדול: לכל יהודי יש כוח למעלה, ומתי שהכוח שלו למעלה מתחזק - אז הכוח שלו למטה גם מתחזק. וכן הפוך, מתי שהכוח שלו למעלה נחלש ח"ו - גם הכוח שלו למטה נחלש.
כך גם עם כל אומה ואומה. אם אנחנו רואים אומה שנופלת - סימן שהשר שלה בשמיים נפל, ואם אנחנו רואים אומה שמתחזקת - סימן שהשר שלה בשמיים מתחזק. למעלה, יש לאדם כוח וחיות, ואם כוחו העליון נחלש - גם האדם נחלש, ואם כוחו העליון מתחזק - האדם מתחזק וחי.
על פי זה אומר האור החיים הקדוש: מתי שעמד פינחס ודקר את זמרי בן סלוא, הרי שזה היה לאחר שזמרי בן סלוא היה ללא חיות למעלה, והוא נחשב למעלה כמת. כי בעת שהגיע אל המדיינית - הוא איבד את החיות שלו, וברגע שהתריס כנגד משה רבנו - הוא איבד את החיים שלו למעלה - והיה נחשב למת. ואמנם גופו היה נדמה כחי, אולם שזו לא הייתה חיות אמיתית אלא זמנית, ובאמת הוא היה נחשב כמת.
וכך נוכל להוסיף ולומר על דברי הגמרא במסכת שבת על רבי שמעון בר יוחאי ויהודה בן גרים. יהודה בן גרים הלשין על רבי שמעון בר יוחאי וגרם לו צער, ובאותו רגע - יהודה בן גרים נחשב כמת למעלה, למרות שלמטה הוא היה עדיין חי באופן זמני. והוא אכן חי עוד שלוש עשרה שנים עד שרבי שמעון בר יוחאי יצא מהמערה ונתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות.
בעיצומה של פרשת המרגלים כתוב על הכנענים ש"סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם" (במדבר יד, ט), כלומר: שברגע שסר צילו של האדם וסר אורו למעלה - האדם יכול לחיות באופן זמני, אבל בפועל הוא נחשב כמת למעלה. ברגע שאדם פוגע בצדיק או פוגע בתורה או בדברים קדושים, הרי שהוא מאבד את החלק שלו שנמצא למעלה, ואז החלק שלו שנמצא למטה - בקלות נופל, ומתי שנופל הוא בגדר של "גברא -קטילא" אדם שכבר מת, ואין לו חיות ואין לו כלום.
לכן, ברגע שזמרי בן סלוא הגיע אל המדיינית, הרי שכבר לא הייתה לו חיות. לכן נאמר "וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה", כלומר, שהוא כבר מת לפני, הוא רק היה חי בגוף שלו, אבל באמת היה מת למעלה. ולכן, פינחס לא באמת הרג אותו, אלא עשה רק מעשה קטן, כי את החיות שלו זמרי בן סלוא כבר איבד קודם לכן, וחיותו פרחה ונעלמה.
ובכך גם תתורץ הקושיה, כיצד פינחס הרג את זמרי. כי באמת פינחס לא עשה מעשה חמור של הריגה, כי הוא הרג אדם שהיה ללא חיות. ואומנם פנחס עשה מעשה של מסירות נפש בכך שסיכן את חייו וקינא קנאה להשם, אבל זמרי היה כבר גברא קטילא, כמו מת, ולכן זה שפינחס הרג אותו - לא היה מעשה של הריגה, כי כבר היה מת. זמרי בן סלוא כבר היה מת ופינחס רק עשה את המעשה הקטן להשלים את העשייה, ולכן כפל הלשון מובן, כך אומר רבנו האור החיים הקדוש.
••
וצריך לדעת שבשם של האדם יש כוח גדול וישנם צדיקים שיכולים דרך השם של האדם - לראות האם חלקו העליון חי או מת.
וכך אומרת הגמרא (יומא פג:) על רבי מאיר, שהיה מדקדק בשמות וכשהיו באים לשאול אותו, הוא היה בודק בשם של האדם, וכך יורד לעומק של השם לראות אם יש לו חיות בשמיים או לא.
והגמרא מספרת שם, שיום אחד הלכו רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי והגיעו לבית אדם פלוני כדי לשהות שם בשבת קודש. רבי יהודה ורבי יוסי נתנו לבעל הבית את כספם כדי שישמור עליו, ורבי מאיר לא נתן לו את כספו והחביא את הכסף בבית הקברות.
במוצאי שבת, באו רבי יהודה ורבי יוסי לבקש מבעל הבית את הכסף. והנה, בעל הבית השיב, שלא קיבל מהם כלום ואין לו שום כסף, ורבי מאיר ניצל. שאלו חכמים את רבי מאיר: כיצד ידעת לא לתת לו את הכסף? אמר להם רבי מאיר: שמו של בעל הבית הוא כידור, כמו הפסוק (דברים לב, כ) "כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה", וזה סימן שהוא אדם הפכפך ולכן לא האמנתי שישמור על הכסף.
הצדיקים היו יודעים לראות בשם האדם אם יש לו חיות בשמיים או לא, ולכן גם היו מקפידים לתת לצדיק פתק עם השם של האדם שצריך ברכה, כי הם ידעו לרדת לעומק השם של האדם וכך להבין האם יש לו חיות וכמה חיות יש לו, ולאיזה דבר הוא צריך ברכה ובמה הוא צריך ישועה.
ויהי רצון, שזכות רבנו האור החיים הקדוש, שקבלה בידינו שכל מי שלומד מתורתו, בכח תורתו לזכך את הנפש ולהיות מגן ומליץ יושר בשמים - תעמוד עם כל עם ישראל ונזכה לברכה וישועה ולביאת משיח צדקנו אמן.
(פורסם במגזין הפופולארי "בקהילה")