"אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן"
בפרשת השבוע, פרשת מטות - מסעי, התורה הקדושה מספרת לנו ששבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה, ביקשו ממשה רבינו להישאר לגור מחוץ לגבולות ארץ ישראל, "אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן", והתורה מוסיפה שהיה להם מקנה רב מאוד, "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד".
רבותינו הקדושים ובראשם רבי שמחה בונים מפשיסחא זי"ע, מדקדקים ואומרים, שהתורה נקטה דווקא בלשון "וּמִקְנֶה רַב", בגלל שהיה להם קניין ברב שלהם, כלומר במשה רבנו. הם הרגישו קשר גדול לרב שלהם והייתה להם דבקות חזקה ביותר במשה רבנו ובמידת הענווה שלו, ולכן ביקשו להישאר מחוץ לארץ ישראל, במקום שבו נקבר משה רבינו.
אולם למרות זאת, משה רבנו כעס עליהם ואמר: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה", האחים שלכם ילכו לכבוש את ארץ ישראל ואתם תישארו בחוץ? זה דבר שלא יעלה על הדעת. השיבו שבט ראובן וגד וחצי שבט המנשה למשה: רק אחרי שנכבוש את הארץ - נקבל את החלק שלנו מחוץ לגבולות ישראל.
אם נעמיק נראה, ששבטי ראובן וגד וחצי שבט המנשה - ביקשו לקבל את נחלתם עוד לפני הכניסה לארץ ישראל ועוד לפני המלחמה, ומשה רבינו התעקש, שקודם ילכו למלחמה ויכבשו את הארץ, ורק לאחר מכן - הארץ תחולק והם יקבלו את חלקם.
וצריך להבין: מדוע הם ביקשו את חלקם באדמה לפני היציאה למלחמה, ומדוע משה רבנו התעקש שרק אחרי המלחמה, יקבלו הם את חלקם?
אולי אפשר לבאר ולומר על פי דברי הרמב"ם (הל' מלכים ומלחמות ז, טו) שאומר "וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא". אדם שיוצא למלחמה - צריך לצאת במסירות נפש, בלי פחד כלל. ואם הוא חושב רק על כבוד השם - הרי שלא יקרה לו שום נזק ושום דבר רע, ובוודאי שידו תהיה על העליונה וינצח ויזכה לדברים גדולים ביותר.
אולם, קשה מאוד לעשות מעשה שכולו לשם שמיים וללא שום מחשבה עצמית ופרטית. וברגע שאדם עושה מצוות ומשלב בהן מחשבה של הנאה פרטית או אינטרסנטית - הרי שהוא מקלקל את המצווה והורס אותה.
ועל פי זה אפשר להסביר, שלכן שבט ראובן וגד וחצי שבט המנשה - רצו קודם לקבל את נחלתם ורק אחר כך להילחם על ארץ ישראל, מכיוון שהם היו קשורים למידת הענווה והפשטות של משה רבינו, והם סברו, שאם קודם ילחמו על הארץ ורק לאחר מכן יקבלו את נחלתם - הרי שהם ילחמו מתוך אינטרס אישי, להשיג את הנחלה שלהם, ומלחמתם לא תהיה קדושה ולשם שמיים, ולכן הם ביקשו קודם לקבל את חלקם ורק לאחר מכן להילחם.
אבל משה רבינו סירב ואמר להם, שקודם ילחמו ורק לאחר מכן יקבלו את חלקם, ומדוע? כי גם האבות שלהם - המרגלים, היו צדיקים ומרוממים מעם, ובכל זאת - הלכו לרגל את ארץ ישראל, והביאו את דיבת הארץ רעה וקלקלו את הכל. כי האדם לא יכול לסמוך על עצמו, כפי שאמרו חז"ל (אבות ב,ד') וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ. וכך אמר להם משה: אמנם עכשיו אתם צדיקים, אבל אולי מחר יתקרר לבכם ותקלקלו הכל, לכן, הנחלה שאתם מבקשים - עדיין לא שייכת לכם, אלא קודם תלחמו ותכבשו את הארץ ורק לאחר מכן תקבלו את נחלתכם.
מובא בספרים הקדושים, שבמלחמה על ארץ ישראל - הייתה קדושה מיוחדת, וכי כל שטח בארץ ישראל - הוא כנגד הלכה, פסוק או פרשה בתורה הקדושה. ומתי שהשבטים נלחמו וכבשו את הארץ - הרי שזה קרה על פי התורה הקדושה. אזור אחד - כנגד ספר בראשית, אזור שני - כנגד ספר שמות, וכן הלאה. כל ארץ ישראל הייתה מחולקת על פי פרשות ועל פי התורה הקדושה.
ומשה רבנו חשב בדעתו שכיבוש ארץ ישראל הוא כמו מתן תורה, וכמו שבמתן תורה כל עם ישראל עמד בהר סיני וקיבל את התורה ולא הייתה אף נשמה של יהודי שלא הייתה במתן תורה - לכן גם בכיבוש ארץ ישראל, כל היהודים בעולם השתתפו במלחמה הזו. כי לכל יהודי יש אות ושורש בשטח האדמה של ארץ ישראל, ואם יהודי אחד לא שותף למלחמה - הרי שיהיה חסר חלק אחד מארץ ישראל, ולכן שבטי ראובן וחצי שבט המנשה הוכרחו להיות שותפים במלחמה, כדי שלא יחסרו חלקים בארץ ישראל.
ומשה רבינו לא קיבל את בקשתם לקבל את נחלתם לפני המלחמה - מהחשש שמא הם יערבו אינטרס אישי במטרה הקדושה - וזאת מכיוון שהוא דרש מהם להילחם כמו כולם ולהכניע ולשבר את המידות שלהם, ולכבוש את הארץ יחד עם כל השבטים מתוך קדושה וטהרה.
בימים אלו - ימי בין המצרים, כל אחד ואחד צריך להתחזק בתורה הקדושה, ולבנות את החלק האישי שלו בתורה. כל לכל אחד יש חלק משלו בתורה. ודרך התורה אנחנו מתחברים לארץ ישראל.
והדרך להילחם ולכבוש את ארץ ישראל - היא ביחד, באחדות גמורה. ובפרט בימים אלו שהאדם צריך לעשות בהם חשבון נפש גדול על כל מעשיו, ובעיקר על עניינים של בין אדם לחברו, ולהרבות אהבת חינם, כי בית המקדש נחרב על שנאת חינם, שזה דבר חמור וקשה ביותר.
לכן בימים אלו, האדם צריך להיזהר מכל מחלוקת ושנאה, כי מי שנוגע במחלוקת - בסוף היא שורפת את משפחתו, את פרנסתו ואת כל מה שיש לו.
ישנם אנשים רבים שהולכים בשם התורה, בשם המצוות והמעשים הטובים, בשם הצדקות - ועושים מחלוקת ומדליקים שנאת חינם בעם ישראל. הם צועקים שזה "בשם התורה", אבל האמת היא שזה בשם החורבן והאינטרס האישי שלהם, ועל ידי כך נגרם חורבן גדול והרס גדול לאדם, למשפחתו ולקרובים שלו.
ויהי רצון שנזכה להתחזק באחדות ובאהבת חינם ונראה בקרוב פני משיח צדקנו ונחזה כולנו בבניית בניין בית המקדש השלישי.
(פורסם במגזין הפופולארי "בקהילה")