בשבת הקרובה נקרא בבית הכנסת את פרשת דברים, שבה התורה הקדושה מלמד אותנו יסוד חשוב: מתי שאדם עושה תשובה מאהבה - הוא עוצר את שרשרת החטאים של האדם.
האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו הסביר בשיעורו: ידועים דברי רבותינו הקדושים (שמ"ר ל, ג) שבכל מקום שנאמר "אלה"- זה פוסל את הראשונים, והקשו מה פסל משה פה בדבריו, איזה ראשונים פסל את ספר במדבר או ויקרא, את מה זה פסל?
אלא אפשר לבאר ולומר, הסביר הרב פינטו, על המשנה (אבות ד, ב) "וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה" דרשו רבותינו, על ידי שנכשל האדם בעבירה אחת גוררת העבירה אחריה עוד עבירה, אדם ששיקר - השקר שלו יגרור עוד משהו, אדם שגנב - הגניבה שלו תגרור עוד משהו. נשאל, מתי יפסק גדר העבירה גוררת עבירה?
דרשו רבותינו ואמרו יסוד גדול, כאשר האדם שב בתשובה על מעשיו הרעים אשר עשה, אם עשה תשובה מפחד ומיראה לא נעצר הגדר של עבירה גוררת עבירה. אבל מתי שהאדם עושה תשובה מאהבה, שם נפסק "ועבירה גוררת עבירה".
הנה פה כשהוכיח משה רבנו את עם ישראל לפני מותו, בני ישראל שבו בתשובה מאהבה, ופה כששבו בתשובה מאהבה נפסק ונעצר "עבירה גוררת עבירה". לכן "אלה" בא לפסול את הראשונים, שמפה ואילך אין יותר "עבירה גוררת עבירה" ודבר זה נפסק, וזה "אלה" פוסל, נעצר גדר של עבירה גוררת עבירה.