מקבץ פנינים מתורתו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א, הרלוונטים לחיי היומיום של כולנו.
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה".
בפרשת השבוע - פרשת דברים, אומרת לנו התורה: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב".
רבותינו הקדושים מבארים, ששלושים וששה ימים לפני פטירתו, עמד משה רבנו ע"ה והתחיל לומר את ספר דברים.
ולכאורה צריך להבין, הרי משה רבנו למד את התורה הקדושה עם בני ישראל, יום יום, ומדוע אם כך הוא היה צריך לחזור על התורה ולומר את ספר דברים לפני פטירתו?
עוד צריך לשאול: מדוע משה מציין פרטים בדבריו לבני ישראל ומדוע הוא נדרש לפרט "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף", הרי כולם יודעים שמשה רבנו היה במדבר ולא זכה להיכנס לארץ ישראל, ומדוע הוא הדגיש ופירט את המיקום שבו הוא לימד את ספר דברים לעם ישראל?
אלא, אומרים רבותינו הקדושים, וכך מובא בספרי, שלפני פטירתו של משה רבנו, הראה לו הקב"ה את כל מה שעתיד להיות עם עם ישראל לאורך כל הדורות; זמנים טובים, זמנים רעים וקשים. את הכל הראה הקב"ה למשה רבנו.
ומדקדקים רבותינו מלשון התורה שכתבה בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה, שבכך רמזה לנו על חורבן הבית ועל השממה שעתידה להיות בעם ישראל. ובמה שהתורה הוסיפה את הלשון וַחֲצֵרֹת - בכך היא רמזה לנו גם על הנחמה, שיהיו בעתיד לעם ישראל - חצרות ובתים יפים, וְדִי זָהָב - שהכל יהיה זהב. וכפי שאומר הנביא (זכריה, ב, ח) "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלַיִם", שירושלים תהיה מורחבת ושמחה. וְדִי זָהָב - הוא גם מלשון "וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (מלאכי ג, י). כלומר, שהקב"ה הראה למשה רבנו גם את הרע הצפוי לעם ישראל בגולה וגם את הטוב ואת השמחה.
ובנקודת הזמן הזו - משה רבנו היה כמעט בגיל מאה ועשרים שנה, כלומר, שלושים וששה ימים לפני שנפטר. ועל זה אומר המדרש (ילקוט שמעוני, סי' תשצג) שאנשים התחילו לרנן ולומר שמשה רבנו איבד את דעתו - אחרי שראה מראות כל כך קשים ואת כל מה שצפוי לעם ישראל בגלות הקשה.
ומשל הדבר, לאדם זקן שעמד למות, וקרא לעורך דין וסיפר לו על כל נכסיו והורה לו מה לעשות בהם אחרי מותו, "לבן הזה תיתן כך, ולבן הזה כך", ציווה הזקן לעורך דינו וחילק את רכושו.
כדי לוודא שדעתו של הזקן צלולה ושהוא בריא בנפשו כדי לחלק את רכושו - ביקש עורך הדין מהזקן שישיב לו על מספר שאלות, וזאת כדי לבדוק עד כמה הוא צלול ובריא. הוא שאל אותו: איפה הוא נמצא עכשיו, איפה הבית של פלוני אלמוני, איזה יום היום בשבוע ומה התאריך היום.
כך היה עם משה רבנו ובני ישראל. בני ישראל אמרו שאולי משה רבנו מדבר בלי ישוב הדעת, אולי הפחד מהמוות ומההתנתקות מעם ישראל - משפיע עליו לדבר דברים לא נאותים ונכונים, ויש ח"ו רבב בדבריו. לכן עמד משה רבנו ופירט להם היכן הם נמצאים - במדבר, מול ים סוף, מרחק הליכה של אחד עשרה יום מהר סיני.
וכשמשה רבנו מפרט לבני ישראל את הפרטים הללו, ומראה להם שהוא ביישוב הדעת חזק - הוא מעיד בפניהם שכל דבריו מהקדוש ברוך הוא.
וכך אנו מוצאים אצל יעקב אבינו שהיה אחד מאבות העולם. התורה הקדושה אומרת שיעקב אבינו חלם חלום ובו ראה את בית המקדש גם בנוי וגם חרב.
וכך אמר יעקב אבינו: "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ-לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (בראשית כח, יז), ואומרים חז"ל, שכאשר אמר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, הוא ראה את בית המקדש שהוא בנוי ומשוכלל וטוב, וכשאמר אֵין זֶה ראה את חורבן בית המקדש. ועל זה יעקב אבינו הצטער והתפלל ואמר כִּי אִם בֵּית אֱ-לֹהִים כי הוא ראה את בית המקדש בנוי ומשוכלל וראה את מה שצפוי להיות לעתיד לבוא. וכאשר יעקב אבינו התחיל לומר לבניו את קץ הימים - הסתלקה ממנו הנבואה, משום שכאשר רואים את הכאב והצער ואת הנבואה הקשה - אז השמחה יורדת והעצבות עולה וכשיש עצבות אין נבואה.
על פי זה נבין: לפני פטירתו, עמד משה רבנו ואמר לבני ישראל את ספר דברים, שבו יש את כל המוסר וכל העתיד והכוחות הגדולים של עם ישראל.
וצריך לדעת, שבספר דברים נמצאים כוחות גדולים שאי אפשר לשער ולתאר, ולכן משה רבנו אמר אותו לדורות הבאים, ולא רק בשביל הדור שיצא ממצרים, אלא לכל הדורות הבאים, כדי שהספר הזה - ספר דברים, יהיה חלק מהם וייתן להם כוח להתמודד ולהתעלות עד שהמשיח יבוא. זה מה שטמון בספר דברים.
ולכן, דווקא אחרי שהקב"ה הראה למשה רבנו את כל הדברים הטובים והקשים, את הבנייה ואת החורבן, ואחרי שעמד משה וראה את הכל, ואחרי שהוכיח לבני ישראל שהוא ביישוב הדעת והכל דברי אלוקים חיים - אז אמר את ספר דברים, שכל שמות הקודש טמונים בו וכל שערי שמיים נמצאים בתוכו, ובכוחו לסלול את דרכו של האדם עד הקב"ה. וזו המיוחדות של ספר דברים שנתן משה רבנו לעם ישראל
הכוח העצום של קריאת ספר דברים הוא לבקוע את כל הרקיעים שבשמיים, וכל פסוק בספר - פותח שער אחד. ולכן בדור יתום זה - מצווה וחובה על כל יהודי להקפיד בכל שבת קודש לקרוא ספר "משנה תורה", וכך במחזוריות לסיים בכל יום או בכל שבוע, וכל המרבה תבוא עליו ברכה.
ומובא בספר הרוקח, שישנם 955 רקיעים בשמיים, שדרכם מעלה המלאך מט"ט את תפילות עם ישראל. אולם, אין לו רשות לעלות רק 900 רקיעים, אבל בתוך 55 רקיעים העליונים אין לו רשות לעלות, כי אין רשות לשום מלאך ושרף לעלות לשם.
בכוח קריאת ספר דברים, לבקוע את אותם 55 הרקיעים העליונים שאין רשות לשום מלאך ושרף לעלות שם. וזה הכוח שנתן לעם ישראל משה רבנו ע"ה בספר דברים, ספר "משנה תורה".
ואם אדם יבין וישכיל את מעלת כוח ספר דברים - היה לוקח את הספר בכיס צמוד איתו לכל מקום, ובכל זמן פנוי היה קורא פסוקים מתוך הספר הקדוש הזה.
ויהי רצון שבזכות משה רבנו ע"ה ובזכות כוח ספר דברים, נזכה לישועה גדולה, פרטית וכללית, ויושפע טוב על כל אחד ואחד.
(פורסם בשבועון החרדי "בקהילה")