שיעוריו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א - נודעים בעולם היהודי. הם משלבים חסידות ומחשבה, לצד טיפים לחיים טובים יותר. ליקטנו פנינים מתורתו הרלוונטים לחיי היומיום של כולנו. והשבוע: פרשת ואתחנן.
"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ".
בפרשת השבוע - פרשת ואתחנן, אנו למדים יסוד חשוב לחיים. ככל שאנו דבקים יותר בקדוש ברוך הוא - כך חיינו ייראו טובים יותר ונטולי דאגות. וכשאנחנו מפסיקים להידבק בבורא העולם - מיד קופצות עלינו בעיות וצרות.
מסופר על מרן החפץ חיים זי"ע, שפעם בא אליו אדם להתייעץ איתו האם לעשות לבנו ניתוח או שלא. החפץ חיים השיב לו, שמן הראוי לעשות את הניתוח. בהמשך, שוחח אותו אדם עם החפץ חיים בדברי תורה, והשיחה התארכה והשניים שקעו בלימוד. כשהם סיימו את שיחתם, חזר בו החפץ חיים והורה לו שלא לעשות את הניתוח.
שאל אותו אדם את החפץ חיים, מדוע? מה השתנה עכשיו שהורה לו לא לעשות את הניתוח מלפני שעתיים שהורה לו כן לעשות את הניתוח. השיב לו החפץ חיים: על פי המעלה של האדם בעבודת השם ובלימוד תורה - כך ההנהגה איתו מלמעלה. בתחילה חשבתי שאתה משהו אחד, ואחרי שדיברנו בלימוד - ראיתי שאתה משהו אחר הרבה יותר גדול, ולכן שיניתי את דעתי שאתה לא זקוק לניתוח וה' יהיה בעזרך.
והדברים מפחידים, שעל פי ההנהגה של האדם והקירבה שלו לקדוש ברוך הוא - כך ייקבע אם הוא צריך ניתוח או לא צריך ניתוח, אם תהיה עליו השגחה עליונה או חס וחלילה לא.
הגמרא מספרת (חולין ז:) על רבי חנינא, שהייתה איזו מכשפה שניסתה להשיג חול שהיה מונח מתחת לכסא עליו ישב, וזאת כדי לעשות לו כישוף ולהפיל אותו מגדולתו. רבי חנינא ראה את המכשפה שכל פעם באה ועומדת בקרבתו ומנסה לקחת חול בלי שירגיש במטרה לעשות לו כישוף וכתגובה לכך הוא החליט יום אחד לבוא אליה וכך אמר לה: תדעי, שאין לך מה לעבוד קשה כדי להשיג את החול, אני אביא לך אותו. אני לא מפחד ממך ולא חושש מהכישופים שלך. כי אין עוד מלבדו, ואין לי חשש מאף אחד וגם לא ממך.
שואלת הגמרא: כיצד רבי חנינא לא פחד מהכישופים של אותה מכשפה, הרי אמר ר' יוחנן; למה נקרא שמן כישופים כי הם מכחישין פמליא של מעלה, ואם כך - יש כוח לכישופים. מתרצת הגמרא ואומרת, שאצל רבי חנינא המצב שונה, ומדוע? דנפישא זכותיה, כלומר, שהנשמה שלו מרוממת. אדם קדוש לא צריך לפחד מכישופים, אדם פחות קדוש - צריך לפחד מכישופים. כי הכל תלוי עד כמה אנחנו דבקים בה' ובתורתו.
ואומר על זה הרמב"ם (מורה נבוכים ג, נא); שלפעמים אדם יבוא ויטען, "למה יש לי בעיות, ולמה יש לי צרות?", אלא אומר הרמב"ם: על פי הדבקות של האדם בקב"ה, כך הקירבה של הקב"ה אליו.
כשהבית אטום - אי אפשר לחדור אליו
הבעיות מגיעות לאדם כשהוא בירידה. כי כמו שאם הבית אטום וסגור - אי אפשר לחדור אליו פנימה, כך גם האדם, כשהוא אטום ביראת שמיים ודבקות בהשם, אף בעיה לא תחדור אל חייו. אך ברגע שהאדם פתוח ויש בו חור, אז "לפתח חטאת רובץ", והשטן נכנס פנימה.
אדם שיש לו בעיה בפרנסה, בעיה בבית או כל בעיה אחרת - צריך לדעת שיש לו דליפה ביראת שמיים ודרך הדליפה חודרות הצרות והבעיות. כי בכל פעם שהאדם מאבד את הדבקות בהשם, שם נכנס היצר הרע, שהוא השטן והוא מלאך המוות. ותפקידו להזיק לאדם.
התורה אומרת לנו בפרשת השבוע: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱ-לֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". אדם שכל כולו דבק בהשם - הוא חי, אדם שיש איתו בעיות, סימן שיש לו דליפה ולא משנה כמה סיפורים הוא יספר.
מלבד זאת צריך לזכור, שלפעמים באות צרות על האדם - כי נגזר עליו לתקן והם ייסורים של אהבה. אבל במצב רגיל, אם יש לאדם בעיות - הרי שהן מגיעות מהשטן שנכנס לחייו בגלל שיש לאדם דליפה ביראת שמים וחסר לו בדביקות בה' יתברך.
אדם גורם לעצמו את כל הצרות והבעיות
כמעט שלושים שנה שאנחנו מקבלים קהל, ולא היה יום אחד שלא נתנו שיעור או אמרנו דברי תורה. שלושים שנה, כל יום ביומו, אם לא דיבור של תורה אז בכתיבה. נתנו תורה למאות אלפי אנשים וראינו מיליוני אנשים, את עשירי העולם ואת העניים, את כולם. ואנחנו אומרים מידיעה עמוקה: כל אדם שיש לו בעיה - זה בגלל שהוא פתח דלת והשטן נכנס בדלת הזו, אם אותו אדם יסגור את הדלת - לא יהיו לו בעיות, והצרות ייעלמו.
כשהאדם דבק בקב"ה ואין עוד מלבדו, אז אין לו בעיות, גם אם יעשו לו כישוף וגם אם יקחו מתחתיו חול. ברגע שיש לאדם משהו אחר מלבד השם יתברך, יש לו בעיות בפרנסה, בעיות עם מס הכנסה, וכל הבעיות בעולם - באות אליו.
כשבאים אלינו ואומרים לנו, "הרב, הוא אמר לי, זה סיפר לי", אנחנו יודעים שהאדם הזה - פסול. כי אם סיפור שלילי הגיע אליך - זה סימן שאתה לא בסדר. כי לבן אדם קדוש וטהור - לא באים סיפורים. מתי שבאים לאדם סיפורים, סימן שהוא לא בסדר, סימן שיש לו דליפה ביראת שמיים.
אנחנו צריכים לחשוב כל הזמן על השם יתברך, בזמן שאנחנו אוכלים ושותים - צריכים לחשוב על השם, שאנחנו אוכלים כדי שיהיה לנו כוח להיות בריאים ולעשות רצון השם. מתי שיש לאדם דבקות כזו - הוא יכול להגיע רחוק. אבל אדם שאין לו דבקות בהשם - הוא סתם מעביר את הימים, מחכה להלוויה שלו וכשיגיע למעלה - יזרקו אותו עוד פעם למטה.
לכן, אנחנו צריכים להתחזק בדביקות בה' יתברך. להיות מחוברים וקשורים אליו. לא להתנתק ממנו. וכשאנחנו דבקים בו - התורה הקדושה מבטיחה לנו, שלא נדע כל צער, שיבואו עלינו רק טובות וישועות. ונזכה לברכה וסייעתא דשמיא. לשפע עצום ברוחניות ובגשמיות. לנחת מהילדים, ולבריאות איתנה וחזקה.
(פורסם בשבועון החרדי "בקהילה")