"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה"
בפרשת השבוע, אומרת לנו התורה הקדושה, "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה". נבוא ונשאל: מה פירוש וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן?
אלא, צריך לדעת יסוד גדול בחיים: יש שני זמנים שהאדם עושה בהם מצוות. יש זמן שאדם עושה מצוות בשמחה, בגדלות, בהרחבת הדעת - זה דבר גדול וטוב. אבל יש זמן אחר, שאדם עושה מצוות בזמן שהוא בצער וביגון, בקטנות המוחין.
התורה הקדושה אומרת לנו "וְהָיָה עֵקֶב", כלומר, שאם אדם עושה מצוות ומעשים טובים בזמן של 'עקב', בזמן שהוא בתחתית ובמצב הגרוע ביותר, כמו העקב שנמצא בתחתית הרגל, והוא המקום הנמוך ביותר בגוף של האדם - יש ערך עצום למצווה שהוא עושה בזמן הזה.
אם נביט על יוסף הצדיק, נראה שהוא הפך להיות "יוסף הצדיק" דווקא כשנמכר לעבד בארץ מצרים, כשאשת פוטיפר ניסתה להכשיל אותו, והוא עמד בניסיון וניצל, מאותו יום - יוסף הצדיק נהיה "יוסף הצדיק".
השבח שהתורה משבחת ומהללת את יוסף הוא לא על הזמן שהוא היה השליט על כל ארץ מצרים, אלא על הזמן שהוא היה איש פשוט, פועל ועבד בבית של פוטיפר. כי בזמן שהאדם נמצא בקטנות המוחין, במקום הנמוך והקשה ביותר, ב'עקב', שם יש לו את הכוח לטפס ולעלות למקומות הגבוהים והגדולים ביותר.
רואים כאן יסוד גדול: המבחן של האדם בחיים - הוא בשעות הקשות שלו ובזמן של המשברים שלו, והמדד של האדם הוא כיצד הוא מתנהג בעת הזו.
כשאדם עושה מצוות ומעשים טובים בעת שטוב לו והוא בשמחה - זו לא גדולה, כי יש לו פרנסה ויש לו הצלחה והכל טוב ונוח. הגדולה של האדם נמדדת רק כשהוא נמצא בשפל וב'עקב', במקום הנמוך ביותר, אז גדולתו נמדדת. ואם במצב הנמוך - הוא מצליח לקיים מצוות ולעשות טוב - הרי שהוא באמת אדם גדול.
וכך גם היה אצל הלל הזקן. הגמרא אומרת (יומא לה:) ש"הלל מחייב את העניים". הלל הזקן היה אחד מהנשיאים הגדולים של עם ישראל. הוא היה חכם, צדיק ועשיר, והיו בו כל המעלות הטובות. ולמרות הכל, כוחו הגדול הגיע דווקא מהתקופה שהוא היה אדם פשוט.
הגמרא מספרת על הלל, שבתחילה הוא היה פועל עני שעבד וקיבל מטבע אחד ליום. ומה עשה עם הכסף שקיבל? החצה אותו לשניים, ועם חצי הוא קנה אוכל לביתו ועם החצי השני - הוא היה משלם לשומר בית הכנסת כדי שייתן לו להיכנס פנימה, כדי שהוא יוכל ללמוד תורה.
יום אחד ירד הרבה שלג, והלל הזקן לא מצא עבודה ולא היה לו כסף. הוא בא לבית מדרש ולא נתנו לו להיכנס מבלי לשלם. והנה, בתקרת בית המדרש היה חור קטן שממנו היה ניתן לשמוע את קול התורה. הלך הלל הזקן וטיפס על הגג כדי לשמוע את השיעור, עד שירדו עליו כמויות גדולות של שלג והוא התעלף.
כשהגיע הבוקר ולא נכנס אור לבית המדרש, שמעיה ואבטליון שהיו הרבנים בבית המדרש - הביטו לעבר התקרה, וראו שם את הלל הזקן ששכב שם והסתיר את האור. מיד עלו והורידו אותו משם. ומסירותו לתורה - התפרסמה עד עצם היום הזה.
מהמקום הזה, מהגג, מהתקופה שלא היה לו כסף, הלל הזקן אגר את כוחו הגדול. ולכן הוא מחייב את העניים, כי מהזמן שהיה ב'עקב', בנמיכות הגדולה ביותר, משם הוא גדל והפך לאחד מגדולי נשיאי ישראל.
דוד המלך אומר בספרו "שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ" (תהלים קלו, כג), כלומר שהקב"ה זוכר לאדם את הרגעים שהוא נמצא בשפל. ודווקא את המצבים של השפל והמשברים של האדם, אותם הקב"ה זוכר. כי המעשים שנעשו בעת צרה - הם המדד האמיתי לאדם ולגדלותו.
לכן, מתי שאדם רואה שהוא נמצא בזמן של משבר, שיידע שהוא בזמן של מבחן. כי בחיים יש זמן שהכל זורם כמו שרוצים, והכל הולך טוב - אבל דווקא הזמן הזה הוא לא מדד אמיתי לאדם. אבל כשאדם נמצא בזמנים קשים ובימי משבר וניסיון - אז הוא במבחן.
התורה אומרת על אברהם אבינו "וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" (בראשית כב, א), וידוע ששם 'אלוקים' הוא מידת הדין, ובזמן של דין - הקב"ה בוחן את האדם, ואת ההתנהגות והמעשים שלו.
הקב"ה בוחן איך האדם מתנהג בזמן של ה'עקב', ואם אדם עומד יציב ואיתן בזמן הזה - הרי שהקב"ה יעזור לו וישפיע עליו שפע גדול.
אנחנו נמצאים בתקופה מתוחה מאוד שבה אש המחלוקת מתפשטת לכל מקום ופינה, ובפרט בארץ ישראל. והתקופה נראית קשה ומורכבת. עשירים הופכים לעניים. חברות גדולות קורסות ונעלמות. מלחמות בין מדינות ויוקר המחייה עולה ועולה.
וצריך לזכור, שדווקא בתקופה הזו - האדם נמדד. ומי שיחזיק מעמד בתקופה הקשה הזו - הרי שהוא יזכה לטוב הגדול. כי דווקא התקופה הזו - היא המדד לגדולתו של האדם.
ומה ששומר עלינו בתקופה הזו - היא רק התורה הקדושה - שהיא שמרה על עם ישראל בכל הגלויות. בלי התורה הקדושה, אין איחוד בין עם ישראל. הדבר שמאחד באמת את עם ישראל יותר מכל דבר - זה התורה הקדושה.
העובדה שקוראים לנו 'עם ישראל', וכולנו מדברים לשון הקודש, ועשינו ברית מילה - לא מספיקה. התורה הקדושה היא הרוח והנשמה שקושרת את כל עם ישראל יחד. ולכן כל אחד ואחד צריך להידבק בתורה הקדושה, למסור נפש על קיום המצוות, להתרחק ממחלוקת, להתרחק ממריבות, להרבות באהבת חינם ולקדש שם שמים.
ובזכות ההתחזקות שלנו, הקב"ה ישפיע עלינו שפע ממרום, ברכה, ישועה, פרנסה טובה, דעת, נחת מהילדים וכל הטוב.
(פורסם בשבועון החרדי "בקהילה)