שיעוריו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א - נודעים בעולם היהודי. הם משלבים חסידות ומחשבה, לצד טיפים לחיים טובים יותר. ליקטנו פנינים מתורתו הרלוונטים לחיי היומיום של כולנו. והשבוע: פרשת שופטים.
"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ".
נכנסנו לחודש הרחמים והסליחות, שהוא זמן מרומם של דבקות עצומה בקב"ה. התורה הקדושה אומרת לנו בפרשת השבוע: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ". שואלים רבותינו הקדושים, הרי ציווי התורה הוא לכלל עם ישראל, שכולם מחויבים למנות שופטים ושוטרים, וכל מילה מדוקדקת בתורה, אם כך, הלשון היה צריך להיות "תתנו לכם" - בלשון רבים, ולא "תִּתֶּן לְךָ" - בלשון יחיד.
אלא צריך לדעת יסוד חשוב לחיים: אם אנחנו שופטים את העולם לכף זכות - גם הקב"ה שופט אותנו לזכות. ואם חלילה אנחנו שופטים את העולם לכף חובה - אז גם הקב"ה שופט אותנו לחובה. הקב"ה שופט את האדם על פי איך שהוא שופט את העולם ואם האדם חושב חיובי וטוב על כולם - אז גם הקב"ה חושב עליו טוב ומשפיע עליו טוב וחייו מתנהלים על מי מנוחות. אבל אם אדם שופט ודן את העולם לכף חובה וחושב רק רע כלפי העולם, אז גם הקב"ה דן ושופט אותו לכף חובה והדברים מתנהלים אצלו בצורה קשה ביותר.
וזו עבודה יומיומית. להתרגל לראות טוב בכל דבר ולדון את העולם לכף זכות, כי איך שאנחנו נביט על העולם - כך החיים שלנו ייראו, וככל שהאדם חושב שלילי על הסביבה, כך הוא יותר סוגר על עצמו, שהחיים והעולם שלו יהיו שליליים יותר.
בוודאי בימים אלו, חודש הרחמים והסליחות, לפני יום המשפט והדין, כמה אדם צריך להשתדל לחשוב בכל כוחו טוב על כל העולם, ולהפסיק לחיות בצורה שקרית ובעולם שקרי, שבו אנשים מראים כלפי חוץ טוב לשני - אבל בפנים, בתוך הלב - חושבים מחשבות רעות ולא טובות.
זה הזמן שכולנו נתחיל לחשוב חיובי וננסה להבין את השני. הגיע הזמן שנפסיק לדון את הסביבה שלנו לכף חובה, ונמצא את הטוב בכל אחד ואחד, ללא אינטרסים אישיים.
ואיך עושים את זה? עוצרים לרגע את מרוץ החיים - מתבוננים וחושבים על הצד של השני, על האחר. כי כשהאדם דן את כל העולם לחובה, הוא סוגר ומעבה את עצמו עם דינים, ואז שום דבר לא הולך לו טוב, כי הכל מסביבו דינים, שזה הדבר הקשה ביותר. אבל ברגע שהאדם דן את העולם לכף זכות וחושב על כולם לכף זכות, ומנסה להבין את האחרים - כך גם הקב"ה מתנהג איתו ושופט אותו.
הבאנו מספר פעמים את דברי הגמרא שמספרת (שבת קכז:) על הפועל מהגליל העליון שבא לעבוד אצל אדם עשיר בדרום, במטרה לפרנס את משפחתו. הגמרא אומרת, שאותו פועל עבד שלוש שנים ובכל פעם שהגיע זמן התשלום, הוא אמר לבעל הבית שהיה תנא גדול שלא ישלם לו את כספו וישמור לו את הכסף לסוף, וכשהוא יסיים לעבוד וילך לביתו - אז ייתן לו את הכסף. כך במשך שלוש שנים.
אחרי שלוש שנים, בערב יום כיפור, בא הפועל לבעל הבית והודיע לו שהחליט לסיים את עבודתו ולחזור למשפחתו, וביקש ממנו שייתן לו את הכסף שעבד עליו שלוש שנים, השיב לו בעל הבית: 'אין לי כסף לתת לך'. אמר לו הפועל: 'תן לי מהפירות, שיהיה לי למשפחתי', השיב לו בעל הבית: 'אין לי'. המשיך הפועל וביקש: 'תן לי קרקע, שאוכל למשכן אותה ולקבל כסף', ובעל הבית שוב השיב: 'אין לי קרקע לתת לך'. הפועל ביקש שוב מבעל הבית שייתן לו בהמה או כרים וכסתות, אך בעל הבית ענה לו את אותה תשובה: 'אין לי'. נטל הפועל את חפציו והלך לביתו בפחי נפש.
אחרי חג סוכות בא אותו בעל הבית לביתו של הפועל עם שלושה חמורים מלאים באוכל, שתייה ודברים טובים, שילם לו את כספו ושמח איתו שמחה גדולה. שאל בעל הבית את הפועל: 'כשאמרתי לך שאין לי כסף, מה חשבת עלי?', השיב לו הפועל שלא חשד אותו בכלום, וחשב שאולי באה לו עסקה גדולה וכל הכסף המזומן שהיה לו - הוא נאלץ להניח בעיסקה. המשיך בעל הבית ושאל את הפועל: 'מתי שביקשת בהמה ועניתי לך שאין לי, במה חשדת אותי?' אמר לו הפועל, שלא חשד אותו בכלום, אלא חשב שאולי הבהמה מוחכרת בידי אחרים. אחרי ששאל אותו כך בעל הבית על כל מה שביקש הפועל, מה חשד בו וכיצד דן אותו, אחרי שעבד שלוש שנים ולא קיבל כלום, וענה לו הפועל, שלא חשד בו בכלום והלב שלו היה נקי - עמד אותו בעל הבית ואמר לפועל, 'כשם שלא דנת אותי לכף חובה אלא לכף זכות, כך המקום ידין אותו לזכות'.
אומרים רבותינו הקדושים, שאותו פועל היה רבי עקיבא, ובאותו זמן היה עם הארץ, וכמו שהגמרא אומרת (פסחים מט:) שהיה אומר 'מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור'. רבי עקיבא היה מסובב בדינים שסגרו אותו, כי היה בעל נשמה רמה וקדושה, אבל ברגע שעמד ודן את אותו בעל הבית לכף זכות ולא חשב עליו שהוא לא משלם לו כי הוא מתנהג איתו לא בהגינות אלא דן אותו לכף זכות בלב שלם ונקי - באותו רגע זכה רבי עקיבא לכל הגדולות שזכה. וכל הדברים הקשים שהיו עוטפים את רבי עקיבא - נפרצו וירדו, כי היה על רבי עקיבא לימוד זכות גדול בשמיים, ומשם זכה לעלות להיות רבי עקיבא המאור הגדול של עם ישראל.
לכל אדם יש רגעים משמעותיים בחיים שבו הוא יכול לדון את השני לכף חובה, אבל אם האדם יודע להתגבר על עצמו ולהפוך את הכל לכף זכות, הרי שהוא ראוי לזכות שכל המזיקים והמקטרגים יסורו מעליו והוא יעלה ויגיע למקומות הגבוהים והעצומים ביותר שאין להם שני.
חודש אלול הוא חודש הדין והמשפט. הקב"ה שופט את האדם, ואם האדם ידון את כולם לכף זכות אז גם הקב"ה יחשוב עלינו טוב. לכן התורה הקדושה אומרת "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" - שהאדם יהיה שופט ושוטר, בצורה קדושה ונקיה, בצורה הגונה וישרה, שלא ידון את חבירו לכף חובה. ובעזרת ה', נזכה כולנו במשפט.
(פורסם בשבועון החרדי "בקהילה")