חודש אלול כידוע, הינו החודש השנים עשר בשנה, החודש האחרון לפני התחלת השנה החדשה, הבאה עלינו לטובה.
החודש האחרון בשנה מהווה בדרך הטבע, חודש מסכם. חודש של מאזן וחשבון נפש, שבו האדם עורך בינו לבין קונו, חשבון ומאזן מסכם על פעולותיו ומחדליו במשך השנה שחלפה. כך נהוג בכל עסק, מוסד וכד' וכך צריך להיות גם אצל כל אדם באופן אישי.
ברור שהחשבון והמאזן נערך לא לשם עדכון אינפורמטיבי בלבד, או כדי לספק את יצר הסקרנות. מטרתו האמיתית של כל חשבון ומאזן הוא - כדי לתקן את הטעון תיקון, כלומר, להביא לידי כך שליקויי השנה שעברה לא יחזרו על עצמם, ולהשלים את כל שהוחסר וטרם הושלם בשנה המסתיימת.
מבחינה זו אפשר לכנות את חודש אלול בתואר שהתורה מכנה בו את שבט דן, השבט ה-12 והאחרון במסע השבטים במדבר: "מאסף לכל המחנות". שבט דן נע בקצה המסע, אסף את כל האבדות שאיבדו בני השבטים האחרים והחזיר אותם לבעליהם. כך - בחודש אלול "מחזירים את כל האבדות" הרוחניות של כל השנה כולה.
לעריכת חשבון אמת, כנה ונוקב, יש צורך בכוח רוחני ובסיוע אלוקי. הסיוע מלמעלה דרוש עוד יותר, לשם הסקת מסקנות נכונות מן החשבון ולשם הצטיידות בכוח ובאומץ לבצע את המסקנות. דרושה גבורת הנפש האלוקית כדי להתגבר על קשיים ומכשולים המפריעים ליישום המסקנות והבאתן לפועל של יום יום.
לפיכך קיימת בימים אלה השפעה אלוקית מיוחדת, המהווה סיוע ונתינת כוח להצלחה בעריכת חשבון הנפש המדויק, הסיוע בא על-ידי התופעה האלוקית המיוחדת במינה: המלך בשדה.
בספר "לקוטי תורה" (לאדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, בעל ה"תניא" והשולחן ערוך) מתוארת תופעה זו במשל: "משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאים אנשי העיר לקראתו, ומקבלים פניו בשדה, ואז רשאים כל מי שרוצה, לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו". מצב זה שונה מן המצב "בבואו להיכל מלכותו - שאז אין נכנסים כי אם ברשות, ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחיד סגולה (בלבד)".
ההתגלות האלוקית בחודש אלול שונה מן ההתגלות האלוקית בשאר כל ימות השנה. בכל ימי השנה יש צורך בהכנה מיוחדת ומאמצים רבים כדי "לראות את המלך בהיכלו", כלומר, לזכות להתגלות האלוקית. אך בחודש זה, חודש הרחמים, מופיע, כביכול, המלך בשדה. הוא מתגלה לכל יהודי גם אם הוא עומד במצב של "שדה", לבוש, בבגדי עבודה ובמצב בלתי מסודר. זו זכות והשראה מיוחדת שהקב"ה מעניק לנו בחודש זה, חודש הרחמים והסליחות.
מובן שהופעת והתגלות "המלך בשדה", מביאה להתעוררות גם אצל מי שנמצא מבחינה רוחנית במצב של "בשדה" והדבר זה נותן לו כוח וסיוע אלוקי מיוחד לעשות את כל הפעולות הרוחניות הדרושות כדי לקבל את ההתגלות האלוקית המיוחדת. לפיכך מסוגל כל יהודי, בכל מצב רוחני שהוא, לערוך חשבון נפש כנה ונוקב, להסיק את המסקנות האמתיות, ולבצע את הפעולות המתאימות לתוצאות חשבון הנפש.
חודש אלול מהוה גם חודש של "מקלט". כידוע, התורה מצוה להקים "ערי מקלט". על פי מצוה זו, כל מי שהורג, חלילה, נפש בשגגה, עליו לנוס לאחת מערי המקלט ובזה להציל את חייו מפני גואל הדם.
והנה הפסוק המדבר על ערי המקלט אומר, בין השאר: "והאלוקים אנה לידו, ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה", ראשי המילים: "אנה לידו ושמתי לך", רומזים לשמו של החודש: אלול. רמז לכך שחודש אלול משמש "עיר מקלט" וכל מי שחטא במשך השנה ("הורג" את הנפש הרוחנית שבאדם) יכול "לברוח" לחודש אלול ולמצוא מקלט בתוכן הרוחני של חודש זה ולהציל את חייו מן היצר הרע וזאת באמצעות לימוד התורה, כמאמר חז"ל "דברי תורה קולטים" המשווה את לימוד התורה ל"עיר מקלט".
מעניין שבמקומות שונים בתנ"ך, מופיעים רמזים שונים לחודש אלול. כשנתבונן בתוכנם של רמזים אלו (המופיעים בראשי תיבות), נמצא שהם מייצגים את ארבעת הכיוונים העיקריים בעבודת ה':
"אנה לידו ושמתי לך" - תורה.
"אני לדודי ודודי לי" - תפילה.
"איש לרעהו ומתנות לאביונים" - צדקה וגמילות חסד.
"(ומל ה') את לבבך ואת לבב (זרעך") - תשובה.
בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, נעשה מאמץ להגביר את הפעולות הרוחניות, שלנו ושל חברינו בלימוד התורה, בתפילה, בצדקה ועזרה לזולת ובתשובה על ידי חרטה על העבר וקבלת החלטות טובות בין אדם למקום ובין אדם לחברו.
על ידי זה נזכה לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, הן בגשמיות והן ברוחניות ובעיקר לרמז החמישי על חודש אלול המופיע בשירת 'אז ישיר', "אשירה לה' ויאמרו לאמור' - גאולה אמיתית ושלימה ע"י משיח צדקנו שיוציאנו מגולה לגאולה, בקרוב ממש.