"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ"
הימים האלה מיוחדים ביותר, ורבותינו הקדושים דרשו על הימים האלה את הפסוק בשיר השירים (ו, ב), "דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם", שהקב"ה יורד לגן שלו, לעולם הזה, והוא קרוב לכל מי שקורא לו באמת.
רבותינו משלו את הימים האלה למלך, שביום יום אי אפשר לגשת אליו ולדבר איתו ללא תיאום מראש ותהליך מסודר ושלם. אבל בימים אלו, המלך, הקב"ה, מסתובב ממש בינינו וקרוב לכל אחד ואחד, לכל אשר יקראהו באמת, וכל אחד יכול לגשת אליו ולבקש כל מה שרוצה.
בימים אלו, אדם רק צריך לקרוא לקדוש ברוך הוא באמת, מעומק הלב, ועל ידי זה הוא יוכל להשיג השגות גדולות ולהגיע לדרגות ומקומות גבוהים ביותר.
בפרשת השבוע, התורה אומרת: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ", רבנו האר"י הקדוש זי"ע מפרש ואומר שמדובר במלחמת היצר הרע עם האדם, שזו המלחמה הגדולה והמשמעותית ביותר בחייו של האדם. מאז שהוא נולד, האדם נמצא במלחמה מתמדת. כשהוא ילד קטן, היצר הרע בא לו בדברים קטנים, ומתי שהוא גדל - הוא בא בדברים יותר גדולים, וככל שהאדם גדל, כך המלחמה שלו עם היצר גדלה ומתעצמת. וכמו שהגמרא אומרת (סוכה נב.) 'כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו'.
התורה אומרת לנו: "וּנְתָנוֹ ה' אלוקיך בְּיָדֶךָ", כלומר, שהקב"ה עוזר לאדם במלחמה עם היצר הרע, ונותן לו כוח להכניע אותו. ובהמשך פרשת השבוע, התורה מספרת על העניין של אשת יפת תואר ובן סורר ומורה. כי צריך לדעת יסוד גדול, שאחת המלחמות הקשות בחייו של האדם היא לשמור את הקדושה.
ידוע, שיש בשמיים חמישים שערים, שערי אורה, שערי ברכה, שערי הצלחה, שערי ישועה ועוד, ולכל שער - יש מפתח מיוחד שפותח אותו. אדם שעובד על עצמו בעניין מסוים - יש לו את המפתח לשער של העניין המסוים הזה. לכל שער צריך את המפתח שלו, כמו בבניין עם מספר דירות, לכל דירה יש את המפתח שלה, כך לכל שער יש את המפתח שלו. אדם שעבד על עצמו להצלחה - אז המפתח של שערי הצלחה נמצא אצלו, וכך כל השערים.
אבל מי שיש לו את מידת היסוד ושולט עליה - הרי שיש לו מפתח מיוחד שפותח את כל השערים כולם. לכן היו צדיקים שהיו אומרים עליהם שהם "נודעים בשערים", כלומר, שיש להם את כל המפתחות לפתוח את כל השערים, ואלה אותם צדיקים שלהם יש את כל המפתחות לכל השערים כולם.
*
מובא בשיר השירים (ח, יב) "הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ", אומרים רבותינו הקדושים: כשדוד המלך היה יוצא למלחמה, הוא היה הורג שמונה מאות אויבים במכה אחת. והוא היה מצטער צער גדול, על כך שהיה הורג רק שמונה מאות אויבים ולא אלף, וכמו שהתורה אומרת (דברים לב, ל) "אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף". ענו לו מהשמיים: בגלל המעשה של אוריה החתי, ירדו מדוד המלך מאתיים, כלומר; שיוכל להרוג רק שמונה מאות ולא אלף.
רואים גם מה שהתורה אומרת על יוסף הצדיק, (דברים לג, יז) "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה". אומרים רבותינו הקדושים, שיוסף הצדיק שמר על עצמו בקדושה וטהרה, לכן זכה להגיע לדרגה של "רבבות אפרים ואלפי מנשה". וכך אומרת התורה הקדושה (תהלים צא, ז) "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ", אדם ששומר על הקדושה, זוכה שיפול מצידו אלף ורבבה מימינו.
הגמרא מספרת (נדרים נ:) על אדם שהלך לאיזה טבח וביקש שילמד אותו אלף סוגים של תבשילים, והטבח לימד אותו רק שמונה מאות. אותו אדם היה בצער שלא לימד אותו את כל האלף תבשילים, והלך לרבי הקדוש ותבע את אותו טבח לדין תורה. רבי הקדוש השיב לו שהוא לא יכול לדון בדין התורה הזה מכיוון שהוא לא מבין באלף תבשילים.
מפרשים רבותינו הקדושים; שהעומק בסיפור הזה, שאותו אדם היה צדיק גדול שביקש להגיע לדרגת האלף. הלך וביקש ללמוד את האלף ייחודים וסודות, כדי להגיע לדרגה הגבוהה ביותר, ואותו טבח לא לימד אותו את האלף, ואז הלך לרבי הקדוש - רבי יהודה הנשיא, שעליו אומרת הגמרא (שבת קיח:) שהיה בקדושה וטהרה וברוממות הנפש גדולה.
ורבי היה עניו ואמר, שהוא לא מבין בזה. 'אלף' מסמל על הדרגה והמעלה הגבוהה ביותר של האדם ששומר על עצמו בקדושה וטהרה.
האדם צריך להקפיד בכל כוחו לשמור על הקדושה, וח"ו אם פגם - לעשות תשובה בכל כוחו, ולהיזהר כמה שיותר. ולשמור על הילדים הקטנים מאז שהם קטנים שמירה גדולה ביותר על ידי תפילה ובקשות מהקב"ה בשברון הלב, בתחנונים, להתפלל לקב"ה שהילדים ילכו בדרך השם.
היום, בעוונותינו הרבים שיש יצר הרע גדול, והמלחמה קשה, אדם יכול להינצל ולהציל את בני משפחתו - על ידי תפילה לקב"ה שישמור את ילדיו, שלא יפגמו בעצמם ויישארו בקדושה וטהרה. ובעז"ה נזכה כולנו להעמיד דורות קדושים וטהורים, ונזכה לפתוח את כל השערים בשמיים ולעשות נחת רוח לבורא.
(פורסם בשבועון החרדי "בקהילה")