פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והשבוע: האם מותר ליטול ידיים לסעודה מכוס חד פעמית או מבקבוק במקום שאין כלי לנטילת ידיים?
שאלה:
שלום לרב. אנחנו מטיילים ואין לנו כלי ליטול ידיים ולכן התלבטנו אם מותר ליטול ידיים מכוס חד פעמית או מבקבוק של מים.
תשובה:
שלום לכם.
ישנם פוסקים שאסרו להשתמש בכלים חד פעמיים מכיון שלכלי של נטילת ידיים צריך שיהיה דין הלכתי של כלי, ואילו אותם כוסות חד פעמיים שמיד אחר השימוש הוא זורקן, אין להם על פי הלכה דין כלי. וגם הגאון הרב בן ציון אבא שאול (באור לציון ח"ב עמוד צא) הסתפק אם להלכה יש לכוסות אלו דין כלי מכיון שהרמב"ם (פ"ה מהל' כלים ה"ז) כתב שכלי שמתכוין לזורקו אחר שימוש אינו כלי.
ומאידך גיסא מרש"י (ביצה לב,א) מוכח שיש לזה דין כלי, ולכן הסיק שלכתחילה יזהר שלא ליטול בכלים אלו אלא אם כן דעתו להשתמש בהם באופן קבוע, אבל אם בדעתו לזורקם לאחר נטילה לא יטול בהם ידיו. והוסיף שבדיעבד שאין לו כלי אחר יטול בהם ידיו בלא ברכה, וטוב שייחד אותם לשימוש קבוע ואז יוכל ליטול בהם את ידיו בברכה. והגאון הרב דוד יוסף (הלכה ברורה ח"ח באוצרות יוסף ס"ד) התיר את השימוש בכלים אלו, וכתב גם כן שהנוטל יחשוב בדעתו להשתמש בהם שוב או שכמה אנשים יטלו ידיהם מכוס זה, ובזה יצא ידי חובת שיטות המחמירים.
והנה ראשון המדברים בנידון כלים חד פעמיים היה הגאון ר"מ פינשטיין (אגר"מ או"ח ח"ג סי' לט) שעסק בכוס נייר לקידוש בשבת ויום טוב, והוכיח לאסור מדברי התוספות (ברכות נ,ב ד"ה מודים) שכתבו שכוס ברכה צריך להיות כלי שלם, ונפסק כן בשולחן ערוך (סימן קפג ס"ג) וכוס קידוש דינו דומה לכוס ברכה, ולכן כוס נייר גרוע מאלו שאין לו שום חשיבות.
ובשונה מטעמו של הרב פינשטיין שכתב לאסור מכיון שכלי של נטילת ידים צריך להיות כלי חשוב, כתב במנחת יצחק (ח"י סי' כג) לאסור מטעם אחר שאין לכלי חד פעמי כלל דין כלי.
והנה הנפקא מינא (ההבדל) בניהם יהיה בכלי חד פעמי לנטילת ידיים, מכיון שלדעת המנחת יצחק אין לכלי זה דין כלי, לכן אין להשתמש בו לא לקידוש ולא לנטילה כיון שלנטילה גם כן נצרך כלי, אולם כיון שאין צורך בכלי חשוב לנטילה, לכן לדעת הרב פינשטיין אף שאין לקדש בכלי פלסטיק חד פעמי אולם ניתן ליטול בו.
ואכן במסורת משה (ח"ב עמוד לד) שחילק וכתב שחומרתו של הרב פינשטיין היתה רק בכוס לקידוש אולם לנטילת ידים אין להחמיר כל כך.
ועוד נראה שהוא אסר דווקא בכוס נייר כיון שכוס שמתקלקל אחר השימוש כגון אותם כוסות נייר אכן אינם ראוים לשימוש חוזר, אולם כוסות פלסטיק שלנו שניתן להשתמש בהם שוב ושוב אינם בכלל זה. ואכן כך ראיתי שמובא בספר פתיחת האגרות (עמוד קצח) בשם השו"ת רבבות אפרים (ח"ח סימן תטו) שהגר"מ פינשטיין אסר רק בכוס נייר והתיר בפלסטיק. ובגליון 'אליבא דהלכתא' (28 עמ' סז) כתב שהרב עצמו קידש בכוס פלסטיק באיזה שמחה וביאר שלא אסר אלא בכוס נייר.
ולמעשה רוב הפוסקים התירו להשתמש בכלי חד פעמי לקידוש וכל שכן לנטילת ידים, ולכן אף שבמקום שניתן ליטול בכלי קבוע לא יטול בכלי חד פעמי, אולם אין להחמיר במקום שאין כלי קבוע.
ולגבי נטילה מבקבוק שפיו צר הביא בפסקי תשובות (סימן קסב ס"ח) להתיר על פי דברי המשנ"ב (סק"ל) שכתב שאין צריך ליטול בבת אחת על כל היד, ולא בשפיכה אחת אלא אפילו בשתי שפיכות כל שלא שהה בניהם, ולכן יראה שבעת ששופך מהבקבוק יגיעו המים לכל משטח היד, ואין צורך שיגיעו לכל שטח היד בבת אחת, אלא כל שלא נפסק הקילוח שפיר דמי.