המצווה המרכזית בראש-השנה היא "תקיעת שופר". החסידות שמה דגש על שני היבטים עיקריים שיש לשופר:
א) באמצעותו נעשית הכתרתו של הקב"ה למלך על כל הארץ, כמנהג המלכים שבעת הכתרתם תוקעים בשופרות;
ב) כוחו של השופר לעורר רגשות של תשובה, והביטוי שיש לשופר לצעקת-הלב של היהודי.
הדברים הללו קשורים זה בזה. כשיהודי מכתיר בראש-השנה את הקב"ה למלך, והוא מבקש: "מלוך על העולם כולו בכבודך" - נשאלת השאלה: הרי בשנה שעברה הכתרנו את הקב"ה למלך על העולם; האם אכן התחברנו אליו כראוי? איך ניתן לבוא עכשיו ולבקש עוד הפעם שהקב"ה ימלוך על העולם?!
על-כן לפני ההכתרה צריך להתעורר בתשובה. היהודי צריך לשוב בתשובה שלימה על מעשיו בעבר, ואזי יוכל לבקש באמת ובתמים שהקב"ה ימלוך עליו ועל העולם כולו. זהו הקשר בין הכתרת הקב"ה למלך לבין עבודת התשובה שבראש-השנה. אלא שבראש-השנה התשובה אינה על החטאים והעוונות (שכן אין הזכרת עוון ביום זה), אלא על עצם קבלת מלכותו של הקב"ה. ביום זה צריך יהודי לקבל על עצמו בשלימות את עול מלכות-שמיים ולהחליט החלטה איתנה בנפשו שישמע לכל אשר ה' מצווה אותו.
קול השופר, נוסף על היותו מצווה וביטוי להכתרת הקב"ה למלך, יש בו גם רמז לתשובה כלשון הרמב"ם: "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחיפשו במעשיכם וחיזרו בתשובה וזכרו בוראכם". השופר מעורר את האדם לתשובה, לתיקון המעשים ולקבלת עול מלכות-שמיים ומבטא את צעקת לבו של היהודי.
ישנם שני סוגים של צעקות-כאב. כאשר הכאב נסבל עדיין, הוא בא לידי ביטוי במלים. עצם העובדה שהכאב יכול להתבטא במלים מוכיחה, שזהו כאב מוגבל. אולם ישנו כאב עמוק יותר, כאב בלתי-נסבל, שאינו יכול לבוא לידי ביטוי במלים. האדם חש שהמלים הן דלות ועלובות ואינן יכולות לבטא את כאבו הגדול. הוא צועק בלי מלים, צעקות: "אוי!, אוי!", כי אין לו דרך אחרת לבטא את כאבו.
זוהי תקיעת שופר - "קול פשוט" - צעקה פשוטה, בלי מלים, בלי מנגינה. היהודי חש כאב עמוק בליבו על ריחוקו מה', על שלא התקרב די-הצורך אל הקב"ה בשנה שחלפה. הכאב ממלא את כל ישותו, עד עומק נשמתו. זהו כאב שאינו יכול להתבטא במלים. הוא פורץ החוצה ב'צעקה' של השופר, בתקיעה, שברים, תרועה ותקיעה (תשר"ת).
השופר מבטא את צעקת הלב הפנימית של עם-ישראל בראש-השנה, את רצונו העמוק של היהודי להיות קרוב אל ה' ולעבדו בכל לבו. צעקה זו מגיעה עד עצמותו ומהותו של הקב"ה ומעוררת אצלו את הרצון למלוכה.
המצווה המרכזית בראש-השנה היא "תקיעת שופר". אני פונה אליכם ידידיי היקרים, שתגיעו בראש השנה עם משפחתכם שיחיו לבית הכנסת - לקיים מצוה רמה וגדולה מאד - לשמוע קול שופר, וגם לחנך את הילדים הקטנים לשמוע קול שופר בראש השנה שבזכותה יושפע שפע ברכה להצלחה לכל השנה כולה.
בפרוס השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, הנני לאחל לכל בית ישראל שיחיו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות ורוחניות, ושימלא ה' יתברך משאלות לבבכם לטובה, בכל המצטרך, בבני, חיי ומזוני, נחת יהודי בריאות איתנה ושפע רב מתוך שמחה, הצלחה ואושר עד בלי די. שנזכה לשמוע את קול השופר הגדול כפי שנאמר בנבואת ישעיהו "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" (ישעיהו כ"ז, י"ג.), בתפילה להשם יתברך שבשנה זו הבאה עלינו לטובה, ירחם ה' יתברך על עמו ונחלתו, שיסתלקו אויבנו מבחוץ וישרה שלום ואחדות בעם ישראל שהוא הכלי לכל הברכות ושיעלה את קרן עם ישראל בארץ הקודש ובעולם כולו ונזכה כולנו, בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו, מתוך בריאות, בשמחה גדולה ובקומה זקופה לצאת מגולה לגאולה, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, ושמחת עולם על ראשינו.