פעמים רבות בחיי היומיום שלנו צפות שאלות הלכתיות ועולים ספקות אקטואליים. הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית הוראה ארזי הלבנון, מנגיש לנו את ההלכות ומשיב על שאלות שנשאלו בבית המדרש ומחוצה לו. והשבוע: סערת דבריו של נתניהו.
שאלה:
שלום לכבוד הרב, ראש הממשלה בנימין נתניהו, עורר סערה בדבריו על הנוסעים לאומן לראש השנה, וכתב בהודעה רשמית שבצל המלחמה המתמשכת באוקראינה יש לדעת שהקב"ה לא תמיד הגן עלינו, גם לא על אדמת אירופה ועל אדמת אוקראינה.
דבריו מיד נתפסו בציבור החרדי כדברי כפירה ממש והרבה מהנציגים החרדים בממשלה גינו אותו בחריפות, וביחוד שבראש השנה נקבע מי יחיה ומי ימות, ואיך ישתנה גזירת שמים. לעומת זאת הרבה טענו שלפעמים יש הסתר פנים ואז מגיעות גזירות רעות. אבקש לסדר את הדברים אם אפשר.
תשובה:
שלום וברכה ושנה טובה ומבורכת.
ברוך הוא וברוך שמו ששלום לרבבות עם ישראל שביקרו באוקראינה, ויהי רצון שנזכה כולנו לשנה טובה ומבורכת.
אכן יש לעיין בשאלתכם ולראות אם באמת דברי ראש הממשלה הינם לחלוטין דברי כפירה או שיש בהם מן האמת. ובודאי שהדברים נשמעים מתריסים בצורה ובאופן שהם נאמרו, אולם אנו נדון בתוכן הענין בלבד.
בפשטות אכן בתחילת השנה נגזר על כל אחד אם יחיה או אם ימות, כדברי רבותינו בגמרא (ראש השנה טז,ב), אולם יש לדעת שהדברים אינם פשוטים כל כך. הרשב"ש (הובא בפתחי תשובה יו"ד סימן קטז סק"ח) האריך בשאלה זו ותורף דבריו הם שכל אדם נידון לאחד משלושה אפשרויות הבאות:
ישנם שהוקצבו להם מספר שנות חיים על פי הרכב גופם, ואז אם זכו ישלימו את שנות חייהם שהוקצבו להם.
יש שיאריכו או יקצרו את ימיהם לפי מעשיהם, דהיינו מצוותיו ועוונותיו מהזמן שנקצב לו, ודבר זה נידון בראש השנה.
יתכן לפעמים שאדם שנקצב לו שיחיה עוד שנים הרבה, אף על פי כן ימות בלא עת במגיפה או במלחמה. ודבר זה תלוי באדם עצמו שלא יכניס עצמו למקום סכנה, ומשום כן פסק הרמ"א (יו"ד סי' קטז ס"ה) שיש לברוח מעיר שיש בה מגיפה.
וכבר האריך בספר החינוך (מצוה תקמו) לבאר שיש לנו לשמור עצמנו לבל יקרנו מוות בפשיעתנו, ולא נסכן את עצמנו על סמך הנס, שכבר אמרו רבותינו שכל הסומך על הנס אין עושים לו נס. והסביר שלכן התורה ציוותה כשיוצאים למלחמה ואפילו היא מלחמת השם יתברך לעשות כל השתדלות על פי דרך הטבע על מנת להשמר מהמוות.
על פי הדברים האלו למדנו שאין לאדם לומר שאכניס את עצמי למקום סכנה והקב"ה ישמור עלי, שהרי אין כך המידה. והסביר החובות הלבבות שלעיתים אדם ניזוק והוא כעין עונש על זה שלא שמר את עצמו כציווי התורה: ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.
ולכן אף שיתכן שראש הממשלה היה צריך להתנסח בצורה אחרת, מכובדת יותר כלפי שמיא, אולם גם אלו שצווחו עליו היו צריכים לדעת שכוונתו היתה לטובה, שהרי הוא יודע כמה המקום מסוכן ואחריות לשלום הציבור מוטלת על כתיפיו, וקל לאדם שאין לו שום אחריות לראות הכל כשחור ולבן ולצעוק על כל מה שלא נראה לו שזה כפירה וכדומה.