"וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'".
קטעים נבחרים מתוך שיעוריו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א - הרלוונטים לחיי היומיום של כולנו. והשבוע: פרשת לך לך.
אחד היסודות הגדולים ביהדות, מלמד אותנו שאין שכר למצוות בעולם הזה. המצווה כל כך גדולה והשכר כל כך גדול שאין אף דבר גשמי שיוכל להיות שכר. לכן השכר על המצוות הוא בעולם הבא, חוץ ממצוות מסוימות שהשכר עליהן הוא בעולם הזה.
אמנם, השאלה מתבקשת, אם כך כל המצוות שהאדם מקיים, איך הוא מקבל עליהן שכר ואיך הוא יכול לחיות בעולם הזה וממה הוא יונק את הכוח של ההצלחה והברכה בעולם הזה?
לפיכך צריך לפרש ולומר שעל ההשתוקקות של האדם לקיים מצוות הוא מקבל שכר בעולם הזה. אמנם על המצווה עצמה אין שכר בעולם הזה, אבל על ההשתוקקות שהאדם השתוקק ועשה את המצווה, על זה יש לו שכר בעולם הזה.
כך גם מצוות שהאדם לא חייב לקיים, אך הוא הולך ומקיים מרצונו הטוב, הוא מקבל עליהן שכר גם בעולם הזה.
וכך ידוע מה שהתורה בפרשת השבוע אומרת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ", הקב"ה מצווה את אברהם אבינו ללכת והתורה ממשיכה ואומרת "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'". נבוא ונשאל, הרי פשוט שאברהם אבינו קיים ועשה את רצון השם, אם כך למה התורה מספרת לנו שאברהם הלך ועשה את רצון השם?
ביאור הדברים כך: מהרגע שהקב"ה אמר לאברהם אבינו ללכת מארצו וממולדתו, אברהם אבינו נשאר בהתלהבות וברצון חזק לקיים את המצוה עד שהוא עשה אותה בדיוק כמו שהשם ציוה אותו, בהתלהבות גדולה וחזקה ביותר. לכן התורה באה ומספרת לנו שוב "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'" שעשה את ציווי ה' בהתלהבות גדולה ובחמימות. בדיוק כמו ברגע הראשון שהשם אמר לו "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" והיה חזק ושמח, כך גם עשה קיום המצווה היה אצלו בהשתוקקות גדולה. וכאמור מתי שהאדם משתוקק לקיים מצוה, יש לו שכר גם בעולם הזה.
•••
יסוד זה חוזר על עצמו גם בפרשת השבוע הבא - וירא, שם מספרת לנו התורה "וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים" (בראשית כא, ד). המפרשים שואלים למה היה צריך לומר "בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים", היה צריך לומר בן שמונה ימים. ומבארים, "בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים", כל יום אברהם אבינו הרגיש כמו היום הראשון שהקב"ה ציוה אותו לקיים את הברית מילה.
כל יום מהשמונה ימים אברהם אבינו היה בהשתוקקות וברצון, חיכה ורצה לעשות את המצווה בהתלהבות גדולה כמו ביום הראשון שהקב"ה ציווה אותו לעשות את ברית המילה. לכן האדם צריך לדעת שעל ההשתוקקות שהאדם משתוקק בעולם הזה, על זה הוא יקבל שכר בעולם הזה.
וידוע מה שהגמרא מספרת (מנחות מד.) על אדם שעמד בפני ניסיון גדול וכמעט שנכשל בחטא, אבל אז באו הציציות וטפחו על פניו. ומן הראוי לבאר מה העניין שהציציות טפחו על פניו.
אלא אם זו הייתה מצוה אחרת אין עליה שכר בעולם הזה והמצוה לא הייתה עומדת להגן ולטפוח על פניו שינצל מהחטא, משום שמצוות ציצית היא מצוה שהאדם לא חייב לקיים - רק מתי שלובש בגד עם ארבע כנפות הוא מקיים את המצוה בפועל. אך כאמור הכוח של המצוה שהאדם לא חייב לקיים כל כך גדול, שנותן לאדם שכר גם בעולם הזה. לכן השכר של אותו אדם שלא היה חייב לקיים מצוות ציצית ובכל זאת קיים, עמדה איתו המצוה של הציצית להציל אותו מעבירה.
אם כך צריך לדעת יסוד גדול, מתי שהאדם משתוקק למצוה ועושה אותה בשמחה, מתלהב ממנה ונמצא בחמימות של המצוה, יש לו שכר בעולם הזה. לכן היצר הרע נלחם בכל הכוח לקרר את האדם שלא יעשה מצוות בחמימות ובהתלהבות, כי אז האדם יקבל שכר בעולם הזה. לכן כל אחד מחויב ומצווה בכל כוחו לעשות השתדלות והשתוקקות גדולה לקיים את המצוות בחמימות, כי מצוה שעושים בהתלהבות ובחמימות יש עליה שכר בעולם הזה.
בימים אלו שעם ישראל נמצא במצב של צער וסכנה, יש התעוררות גדולה לחלק ציציות לחיילים ושמענו שגם מי שלא לבשו ציצית עד עכשיו, מתחזקים ומבקשים שיביאו להם ציציות והם רצים לקיים את המצווה בהתלהבות ובחשק גדול. ובעזרת ה' זכות המצווה הגדולה של הציצית וגם ההתלהבות וההשתוקקות לקיום המצווה, בוודאי תעמוד לכלל ישראל להיוושע מהמצב הקשה ולהיגאל בקרוב בדבר ישועה ורחמים.
(פורסם בשבועון החרדי "בקהילה")