"וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ" (בראשית כז, ח).
בפרשתנו אנו מגיעים אל הרגעים המרוממים שבהם רבקה אמנו קוראת ליעקב אבינו ומצווה אותו שיביא ליצחק אבינו מטעמים, כדי שיברך אותו ולא את עשו. רבקה עושה בחכמה כל שביכולתה כדי שהברכות יגיעו ליעקב אבינו.
מתבקש אם כן לשאול מדוע הברכות הללו "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ-לֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ", ברכות שהן היסוד הגדול של עם ישראל - ברכות גשמיות שטמון בהן גם ברכות רוחניות גדולות ביותר, הגיעו דווקא דרך רבקה אמנו? מדוע לא דרך יצחק שייתן אותם ליעקב בדרך ישרה ולא בדרך של הסתר?
אולי אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: רבותינו הקדושים במסכת קידושין (לא, א) מלמדים שיש שני סוגי מצוות - מצוה שהאדם מצווה ועושה ומצוה שאדם אינו מצווה ועושה. ההבדל ביניהם - נגד מצוה שאדם מצווה לקיים, יצר הרע נלחם קשה באדם בכוחות גדולים כי היצר הרע יודע שהאדם רוצה לקיים אותה. על מצוה שהאדם לא מצווה, היצר נלחם פחות. וידוע מה שאומרים לנו רבותינו שמצוה שאדם לא מצווה ועושה יש עליה שכר גם בעולם הזה, ומצוה שהקב"ה כן ציווה לקיים, אין עליה שכר בעולם הזה אלא רק בעולם הבא.
אחת המצוות החשובות בתורה היא מצוות פריה ורביה, שכל בניין עם ישראל בנוי עליה. אמנם, בשולחן ערוך (אבן העזר א, יג) נפסק שזו מצווה רק על הגברים, הנשים לא מצוות עליה, אך מאחר שאי אפשר שהמצווה תתקיים ללא הנשים שמביאות את הילדים לעולם, הרי שהן מקבלות עליה שכר גם בעולם הזה.
וכך אומרת הגמרא במסכת בבא מציעא (נט, א) אמר רב חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ". על פי זה אפשר לבאר ולומר, התורה מצווה את האדם לכבד את אשתו, משום שהיא היסוד השפע בבית מאחר שהיא מקבלת שכר בעולם הזה על המצווה שהיא לא מצווה בה ובכל זאת מקיימת אותה.
אדם זקוק לשני כוחות בנפש - כוח של מצווה ועושה וכוח של אינו מצווה ועושה. האב מחדיר בילד את הכוח של מצווה ועושה, והאם את הכוח לקיים גם מצוות כשהוא אינו מצווה ועושה ואז יש לו שכר גם בעולם הזה.
הוא מה שאומרים לנו רבותינו על הפסוק "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּך" (משלי א, ח). "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ" - מצוות שאדם מצווה ועושה "וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" - מצוות שאדם לא מצווה ובכל אופן עושה אותם.
בשעה שיעקב אבינו בא לקבל את הברכות מיצחק אבינו, הוא מריח אותו ואומר לו "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכו ה'ֹ". מסביר רש"י "כריח השדה זה שדה תפוחים". יצחק משתמש דווקא במשל של שדה תפוחים, כי ידוע שבכל הפירות בעולם קודם יוצא העלה ששומר על הפרי ורק אחר כך הפרי יוצא. בעץ תפוחים זה לא כך - התפוח שרוצה לעשות מיד את רצון ה', לא מחכה לעלה שישמור עליו והוא יוצא לפניו. לכן התפוח מסמל את האנשים שרוצים לעשות את רצון ה' בלי לחכות ולשמוע מה השכר והבטחון שיהיה להם.
כך גם בני ישראל שאמרו "נעשה ונשמע" - קודם נעשה ואחר כך נשמע. וזה גם היסוד של "ולשדה תפוחים" אנשים שעומדים ומקיימים את המצוות בלי לשמוע מה השכר ומה הכוח של המצוה שקיימו. וכך בני ישראל במצרים הושוו לתפוחים "תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ" (שה"ש ח, ה).
המצרים גזרו "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א, כב), אך בנות ישראל היו יולדות במסירות נפש בלי לעשות חשבונות מה יהיה עם הילדים. כמו עץ התפוחים שמוציא את הפירות ולא חושב מה יהיה. לכן אמר יצחק ליעקב אני מריח בך כמו ריח של תפוחים - אתה אדם שמקיים מצוות בלי לחשוב מה יהיה לפני ומה יהיה אחרי, כמו עץ תפוחים.
על פי זה אפשר לבאר ולומר שהברכות האלו שהיו חשובות ביותר - הקב"ה רצה שיעקב אבינו יקבל אותן מהכוח של אמו שאינה מצווה ועושה, כדי שיקבל שכר גם בעולם הזה ולא רק בעולם הבא. וזה יסוד גדול לאדם שרוצה לקבל שכר ברכה והצלחה גם בעולם הזה, מתי שהוא מקיים מצוות שאינו מצווה הוא מקבל שכר גם בעולם הזה. ולכן רבקה אמנו דאגה שיעקב יקח את הברכות והמצוות כשהוא אינו מצווה ועושה ויקבל עליהן שכר גם בעולם הזה וגם לעולם הבא.
(פורסם בשבועון החרדי "בקהילה")