"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ".
הרגעים שבהם יעקב אבינו עליו השלום אחוז פחד - "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ", אומרים דרשני. ורבותינו הקדושים אומרים כך: וַיִּירָא יַעֲקֹב - למה יעקב פחד? בגלל וַיֵּצֶר לוֹ - בגלל שהיה לו צער בלב, מזה גופא פחד יעקב אבינו. פירושם של דברים, בשעה שיש לאדם חוסר אמונה בקב"ה ויש דברים שגורמים לו פחד או צער בלב, אות היא שהביטחון שלו בקב"ה נחלש.
אם האדם מאמין ויש לו ביטחון חזק בקב"ה, אף דבר בעולם לא צריך להדאיג אותו, או לגרום לו צער בלב. הכל בידו יתברך - והקב"ה מנהיג את עולמו אז אין ממה לפחד, אין ממה להיות בצער ואין ממה לדאוג. שהרי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ומאחר שיעקב אבינו חש צער בלב, הוא הבין שבשביל המעמד שלו מדובר בחוסר אמונה בקב"ה ומאחר שכך הוא גם התמלא פחד.
צריך לדעת יסוד גדול בחיים, האדם צריך להיות עם אמונה חזקה וביטחון גדול בקב"ה, ולא להיות בצער באף עניין ודבר, כי כל מה שעושה הקב"ה הוא לטובה. אם יש לאדם משהו שהוא פוחד ממנו או מצער אותו זה חוסר באמונה. אדם צריך להיות עם אמונה וביטחון גדולים ביותר בקב"ה, וזה מה שהתורה הקדושה אומרת "אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ" (תהלים כז, ג) אם יש לאדם מלחמה או צרה, בזאת - בתורה הקדושה הוא בוטח ואין לו מה לפחד מכלום, כי אם הוא פוחד ומצטער, אות היא שחסר לו אמונה וביטחון בקב"ה.
קודש הקודשים רבנו החתם סופר זי"ע, קרא לילה אחד לגבאי שלו ואמר לו ללכת לקרוא לראש הקהילה היהודית. כשבא ראש הקהילה, אמר לו החתם סופר, "במגירתו של מושל העיר מונח כעת מכתב חתום ובו גזירה שתוכנה צרות וגירוש ליהודים. לך עכשיו מהר אל המושל, תדבר איתו ותשתדל שיבטל את הגזירה".
אמר לו ראש הקהילה, "באמצע הלילה ללכת למושל העיר?! זה דבר לא מקובל, הוא יכעס עלינו ויצא מזה רק נזק ורע, לא כדאי שנלך כעת". אמר החתם סופר, "אני מצווה עליך בגזירת התורה שתלך עכשיו למושל העיר ותדבר איתו שיבטל את הגזירה". בלית ברירה, לקח איתו ראש הקהילה עוד שני אנשים מכובדים כשהם יוצאים אל בית המושל בצד השני של הנהר החוצה את העיר.
לא בקלות מצאו ראש הקהילה והמכובדים שאיתו סירה שתעביר אותם את הנהר באמצע הלילה וכשכבר הגיעו למד השני, גערו בהם שוטרים מה הם עושים במקום והחל ויכוח קולני שהעיר את המושל. "מי צועק למטה?" הוא ביקש לדעת. "שלושה יהודים שבאו ורוצים לפגוש אותך", השיבו לו והוא הורה להכניס אותם.
בינתיים ביקש המושל שיגישו לו כוס חלב לשתות, והוא כיבד גם את אורחיו לשתות איתו, אבל הם השיבו לו בשלילה כשהם מתנצלים שאינם יכולים לשתות 'חלב עכו"ם'.
"מה זה חלב עכו"ם?" רצה המושל לדעת ואלו הסבירו לו שליהודים מותר לשתות רק חלב שנחלב מבהמות הכשרות לאכילה. "מאחר שאנו חוששים שהחלב שיוגש לנו ייחלב מבהמה או חיה טמאה, כמו למשל נאקה, אסור לנו לשתות חלב שלא נחלב בפנינו". - "אין כזה דבר", ענה המושל בחדות, "אצלי מגישים רק חלב פרות. הנה נקרא לאחראי על המטבח ונשאל אותו". הלה הגיע וכששמע את השאלה התחיל לגמגם וביקש סליחה. "בדיוק היום הפרה הייתה חולה ואי אפשר היה לחלוב אותה. בליל ברירה הבאנו חלב של נאקה".
המושל שלא היה טיפש, הבין שיש כאן מסר שמימי ויד ה'. "התורה שלכם אמת ואתם אמת", אמר לאורחיו הליליים, "ועכשיו הסבירו לי בבקשה למה באתם לפה באמצע הלילה".
- "רבינו החתם סופר אמר לנו שיש אצלך גזירה קשה נגד היהודים", השיבו להתפעלותו ההולכת וגוברת מחוכמתם של היהודים יודעי הכל. ובו במקום עמד וביטל את הגזרה.
אומרים רבותינו הקדושים, שעלינו ללמוד יסוד גדול - אדם צריך להיות בתמימות גדולה בקב"ה, בלי מחשבות ובלי ספיקות. ואם הולכים בתמימות גדולה בקב"ה, או אז כל בעיה שהיא גם אם היא לא נראית שכלית, הקב"ה פותר אותה. החתם סופר קורא להם ואומר "תלכו אל המושל באמצע הלילה", זה דבר לא שכלי ולא מובן - באמצע הלילה ללכת לבטל גזירה?! צריך ללכת בזמן נוח ולמצוא דרכים מה לעשות. אבל אם הולכים בתמימות, הולכים גם בלילה. וכשהולכים בדרך התורה ושומעים בקול דעת תורה, הקב"ה מושיע.
בשעה שאדם הולך בתמימות גדולה וביטחון בקב"ה - "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי" (תהלים כג, ד), גם בדברים הקשים, אין לו ממה לדאוג כי הקב"ה איתו.
(פורסם בשבועון החרדי "בקהילה")