"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו".
אומרים רבותינו הקדושים (רש"י לז, ב) ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר השטן לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז. צריך באמת להבין את הדברים, מה הפירוש והעומק של הדברים?
צריך להבין שהרבה פעמים בחיים אדם חושב שהשקט והשלווה זה טוב לו ונוח לו, אבל הוא לא יודע שכל פעולה קטנה יש לה כוח גדול למעלה. אדם עושה דבר ולא רואה למה הוא מועיל. למשל תקיעת שופר ונענועים של לולב - בראיה פשוטה אדם יאמר מה עוזר שאני תוקע בשופר? אני משמיע קול מה יוצא מזה? אפשר גם בכלי אחר. כך גם בנענועים של הלולב מה יוצא מזה? הרי אדם לא רואה שיוצא מזה כלום, אם כך מה עניין ועומק הנענועים של ארבעת המינים?
אמנם עלינו לדעת יסוד גדול, כל פעולה קטנה למטה יש לה השפעה גדולה למעלה, גם פעולה שהיא נראית סתמית ואין בה הרבה, יש בה כוח ופעולה גדולה בשמיים. אותה תקיעת שופר שנראית דבר פשוט וסתם משמיעים קול, יש לה כוח גדול שהקב"ה יושב בכיסא דין ועובר לכיסא רחמים. הנענועים של ארבעת המינים, יש להם כוח גדול ביותר - הם עוצרים בשמיים את הרוחות הרעות וחוסמים אותן. דבר קטן למטה יש לו השפעה גדולה ביותר למעלה.
ידוע שכל מעשה של הצדיקים הוא 'פועל דמיוני' לדורות הבאים. כלומר, הוא לא משפיע רק עליהם באותו רגע אלא פועל לבנים, לנכדים ולדורות הבאים. כך מצאנו אצל אברהם אבינו ושרה - כל מה שירדו למצרים וכל מה שעברו, זה גם מה שהבנים שלהם עברו וזה מה שעבר דור ההמשך הלאה של עם ישראל.
זו הסיבה שיעקב אבינו רצה להיות בשלווה. לא בשביל עצמו, יעקב אבינו ביקש שלווה לדורות הבאים לכלל עם ישראל. ופה הקב"ה מלמד אותנו באמצעות יוסף יסוד חשוב לחיים. זרקו אותו לבור שזה מראה על תחילת הניסיון הגדול של יוסף הצדיק לרדת לארץ מצרים. בבור יש נחשים ועקרבים שמסמנים את הניסיון שאין לאדם והוא צריך להתמודד עם האין. כידוע שהנחש מאכלו מצוי לו בכל זמן, כי הוא אוכל עפר, וזה הסימן לריחוק שלו מהקב"ה. מזונותיו מצויים לו כל הזמן והוא לא צריך לבקש מה' עליהם. ולהיפך מזה האדם שצריך להתפלל כל הזמן על מזונותיו. וה' מעדיף את הניסיון הקשה שלא יהיה לך ותתמודד עם החוסר ותבקש, ולא את הניסיון של הנחש שיש לו אבל הוא נמצא בריחוק מהקב"ה.
אם כך הדברים הקטנים מראים על הדברים הגדולים. וכלומר שבשעה שאדם עובר ניסיון, הוא לומד שהקב"ה חפץ ביקרו ורוצה בניסיונות שהוא עובר ושהוא בונה עולם שלם עם דברים גדולים ביותר. זה מה שקרה אצל יעקב אבינו שביקש לשבת בשלווה, ולא דברים שיהיו לדורות הבאים. אך הקב"ה אמר לו לא - כל דבר שעובר עליך בעולם הזה, הוא לימוד לבניך שעם הניסיונות שאתה עובר גם להם יהיה כוח לעמוד בניסיונות שהם יעברו לדורי דורות.
מסופר על צדיק אחד שאסף את התלמידים שלו ושאל אותם, איך כל אחד מהם חושב שהעולם צריך להיראות וכל אחד יתן עצה מה הוא חושב שהיה צריך להיות עוד בעולם. אחד כתב העולם צריך להיות עם יותר פרנסה, אחד שהיה חסר ילדים כתב 'אני רוצה שהשם יבנה את העולם עם יותר ילדים', אחד שהיה חסר לו בית כתב 'אני רוצה שהקב"ה יבנה את העולם שיהיה לכולם בית'.
אמר להם אותו צדיק לא, הקב"ה ברא את העולם בצורה מושלמת ביותר, זה שאנחנו חושבים שדבר מסוים הוא לא מושלם זה חוסר אמונה. אנחנו מברכים בברכת האילנות "שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם" הקב"ה ברא את העולם בלי חיסרון של כלום, רק אנחנו רואים את החיסרון. אם אנחנו רוצים שקט ושלווה בלי שום חיסרון רק שיהיה לנו נוח, אז יהיה לנו נוח לטווח קצר, אבל לטווח ארוך זו לא השלמות של העולם.
אדם שחושב לשנות את העולם לעולם יותר נוח, עולם שיש בו פחות בעיות וניסיונות, טועה טעות חמורה. כמו שאדם שיושב בנוח ולא עושה כלום אין לו פרנסה ליום המחר, כך לאידך גיסא, בשעה שאדם מצטער ודחוק ומשתדל ונלחם הוא בונה את הכוח ליום המחר. רק לאחר שהאדם עובר את הניסיונות, הוא מבין שכל הניסיונות האלה, בסוף משלימים את התמונה האמיתית וכל מה שקרה איתו זה טוב מאוד.
לכן גם בזמן שהאדם רוצה לשבת בשלווה, עליו לדעת שהניסיונות וההתמודדויות הם כוח לדורות הבאים. לעוד חודש, עוד שנה, זמנים שבהם הוא יהיה חזק ויצליח בהצלחות גדולות. לכן אם יש לאדם ניסיונות וקושי בדברים קשים, הוא צריך לדעת שאלו דברים זמניים לפני דברים גדולים שהוא צריך לבנות ולקבל או בעוד שנה, שנתיים, או אפילו עבור בניו.
הניסיונות בונים יסודות!
(פורסם בשבועון החרדי "בקהילה")