"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה" (מד, יח)
ויכוח עוצמתי פותח את פרשתנו. יהודה בא ליוסף כשהוא עוד לא יודע שמדובר באחיו ומדבר איתו בצורה קשה ביותר שיחזיר להם את בנימין. המדרש (בראשית רבה צג , ח) מספר שהשבטים תכננו להילחם עם יוסף כדי להחזיר את בנימין ויהודה שלח את נפתלי לספור את השווקים של מצרים כדי להחריב אותה.
נשאלת השאלה, בזמן שיוסף חשד בהם שהם גנבו את הגביע, אמר יהודה "הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ" - כל האחים יהיו עבדים לפרעה. עם זאת יוסף אומר להם "חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם". אפילו שהם אמרו שכולם יהיו עבדים, הוא מוותר להם ושולח את כולם לחופשי, רק את בנימין שאצלו נמצא הגביע הוא רוצה להשאיר לעבד. אם כך למה יהודה רוצה להחריב את כל מצרים, ועוד אומר "כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה" - מאיים שיהרוג את יוסף ואת פרעה אם לא יחזירו את בנימין, הרי הוא גזר את הדין לעצמו אם ימצא הגביע אצלם. למה יהודה מתנהג כך?
אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: האדם צריך להיזהר במה שהוא מוציא מפיו. התורה הקדושה מספרת לנו כשאברהם אבינו לקח את יצחק לעקוד את יצחק על גבי המזבח, הוא לקח איתו את ישמעאל ואליעזר. בשעה שאברהם אבינו ראה את המקום מרחוק הוא אומר לישמעאל ואליעזר "שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (בראשית כב, ה). אומרים רבותינו בגלל שאברהם פתח את פיו לטובה ואמר "וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה.. וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" זכה שיצחק לא מת וחזר איתו - כי פתח את פיו לטובה. אם ח"ו היה פותח את פיו לרעה ואומר 'ואני אחזור לבד', כך היה קורה. ומכאן אומרים רבותינו (מועד קטן יח, א) שלעולם יפתח אדם את פיו לטובה.
מובא בנביא (עמוס ד, יג) "כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ" ועל זה הגמרא דורשת (חגיגה ה, ב) אמר רב אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת מיתה.
אנשים חושבים שמה שהם מדברים בפיהם הוא כלום, אבל צריך לדעת שהקב"ה ברא את העולם בפיו. לכל מילה שמוציאים מפה יש משמעות גדולה. ולכן רב מסמיך את דבריו על הפסוק המלמד שהקב"ה ברא הכל במאמר פיו דוקא, להראות שהקב"ה יראה לאדם בשעת מיתתו גם שיחה בטילה בין בעל לאשתו. כי לכל דיבור שאדם מוציא מפיו יש כוח גדול וגם לשיחה בטילה יש משמעות גדולה.
אנשים לפעמים מפסידים את כל כספם, משתוללים וצועקים בגלל כמה מילים שאמרו לא טובות ופתחו את פיהם לשטן. והשטן לוקח את המילים האלה שהאדם אמר, נתפס בהם ומקיים אותם. לכן האדם צריך להיזהר מאוד במה שמוציא מפיו.
כך אפשר לפרש גם אצל יעקב אבינו. כשהשבטים בראשות ראובן באו בפעם הראשונה לבקש מיעקב שהם רוצים לקחת את בנימין למצרים כי יוסף רוצה לראות אותו, ואם בנימין לא ירד איתם יוסף לא יאמין להם, יעקב לא מסכים ואומר להם "לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ" (בראשית מב, לח). וצריך לדקדק למה יעקב אבינו מאריך ואומר "בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ" הרי יודעים שהם הולכים בדרך?
אלא אפשר לפרש ולומר כך, ראובן אמר ליעקב תן לי את בנימין ואני אהיה ערב עליו, קח את שני בניי שיהיו כפקדון ואם אני לא אחזיר לך את בנימין תהרוג אותם. אומר יעקב לראובן הדרך שאתה הולך בה ופותח פה לשטן מסוכנת לכן הבן שלי לא ילך אתכם, כי אם אתה יכול להגיד לסבא שיהרוג את שני הנכדים שלו, אז יש לך פזיזות לפתוח פה לשטן ובנימין לא ילך איתך שמא יקרהו אסון.
ועל פי זה גם אפשר לבאר ולומר, מדוע השבטים נענשו שיוסף לקח אותם כעבדים וציער אותם, אלא כי בפעם הראשונה שיוסף קרא להם אחרי שכביכול לקחו את הכסף ממנו, אמרו השבטים "עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ" (בראשית מג, יח). בגלל שהשבטים פתחו את פיהם לשטן ואמרו בתחילה שרוצים לקחת אותם כעבדים, נענשו לאחר מכן שרצו לקחת את כולם לעבדים. אבל יהודה עמד ואמר אם פתחנו את פינו לשטן אז כולנו צריכים להיות עבדים, אם יוסף רוצה רק את בנימין, הוי אומר שלא בגלל שפתחנו את פינו לשטן אלא סתם יוסף עומד ומתעלל בנו, לכן וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה - דורש מיוסף בדברים קשים שיחזיר להם את בנימין.
נלמד אפוא יסוד גדול, כל מה שמוציא האדם מפיו - קורה בסוף, ברית כרותה לשפתיים. כל מה שקרה לשבטים, כל מה שקרה לאברהם אבינו וכל מה שקרה בכל הדורות, נגרם בגלל מה שמוציאים מהפה. אם אדם מדבר רע יהיה לו רע, אבל אדם שידבר רק טוב - יהיה לו רק טוב.