"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם... וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב.. וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת"(מז, כח - כט).
אנחנו מוצאים אצל יעקב אבינו שלפעמים התורה קוראת לו בשם יעקב ולפעמים בשם ישראל. ובעניין זה הוא שלא כמו אברהם אבינו שהקב"ה שינה את שמו מ'אברם' לאברהם ו"כל הקורא לאברהם אברם - עובר בעשה" (ברכות יג, א). לעומת זאת אצל יעקב אבינו פעמים שהשם שהתורה נוקטת הוא יעקב ולפעמים בשם ישראל. אם נתבונן בזמן פטירת יעקב אבינו, נראה שהתורה אומרת "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת" - לא כתוב ויקרבו ימי יעקב למות אלא, ימי ישראל.
כדי להבין את עומק הדברים, עלינו להקדים יסוד חשוב במהות עם ישראל, אותו צריך לדעת כל יהודי. הקב"ה לקח שישים ריבוא נשמות וחילק אותן ולכל יהודי יש נשמה אחת. כל יהודי בא כמה פעמים בגלגול בעולם כדי לתקן את מה שבא לעולם הזה, אם אדם לא הצליח לתקן בגלגול אחד הוא בא בגלגול שני, לא הצליח בגלגול השני יבוא בגלגול השלישי. לכן אדם צריך להשתדל להרגיש מה החולשות שלו בעולם, והדברים שהם החולשה שלו בעולם - הם התיקון שלו, ואת זה הוא צריך להשתדל לקיים ולעשות. ואם הוא לא יעשה, הוא יצטרך לחזור שוב בגלגול כדי לתקן את מה שבא לעולם הזה.
לפעמים אדם שמתחזק במצווה מסוימת מתעברת בו נשמה של צדיק שהיה מקפיד באותה מצווה, למשל אדם שמקפיד לתת צדקה מתעברת בו נשמה של צדיק שהיה מקפיד לתת צדקה. אדם שמקפיד ללמוד מספר של צדיק אותו צדיק מתעבר בו. כל מצוה מסוימת, הצדיק שקשור באותה מצוה מתעבר בנשמה של אותו אדם שיש לו כבר נשמה אחת.
כך גם ח"ו לצד השלילי, אדם שעובר עבירות ודברים לא טובים מתעברת בו נשמה של אדם לא טוב. רואים הרבה פעמים אנשים טובים שהיו טובים ויקרים, אהובים וחביבים ופתאום הם משנים את דרכם ומשתנים מאדם לאדם ולא מבינים למה. איך יתכן שאדם יכול להיות יום אחד צדיק ובעל מידות טובות ולמחרת רשע בעל מידות רעות? אלא שהסיבה היא שהתעברה בהם נשמה של דבר לא טוב ואז הם נהיים ממש אנשים אחרים.
ועל זה דוד המלך אומר "כָּל הָאָדָם כֹּזֵב" (תהלים קטז, יא) - בכל אדם יכול להיכנס הכזב של עיבור נשמה לא טובה, והוא נהיה כוזב ולא טוב. לכן אדם צריך להישמר ולהיזהר שלא תיכנס בו נשמה לא טובה. וגם צריך לדעת שאדם שזכה והתעברה בו נשמה של צדיק, ברגע שהוא כועס כל הנשמות הטובות יוצאות ממנו.
על פי זה אפשר לבאר ולומר יסוד גדול, ברגע שיעקב אבינו שהיה קודש קודשים, יצא לאויר העולם, הקב"ה נתן בו נשמה אחת - נשמת יעקב אבינו. ובשעה שיעקב אבינו נלחם עם שרו של עשו, עלה והתחזק שלא רק נלחם עם אנשים, אלא גם עם מלאכים ונשמתו נהייתה מרוממת וגבוהה ביותר, הקב"ה נתן ליעקב דבר שונה שאין לאף אחד - שתי נשמות עיקריות בסיסיות ששייכות לו שיהיו בתוך גופו, לא נשמה אחת עם התעברויות של עוד נשמות. אלו הן נשמת יעקב אבינו ונשמת ישראל.
אך בשעה שיוסף הצדיק נעלם ויעקב אבינו לא ידע מה קרה עם יוסף וחשב ש"חיה רעה אכלתהו" ו"טרוף טורף יוסף", הוא היה בצער גדול, מהצער והייסורים האלו ועבר כמו מיתה שיצאה ממנו הנשמה של יעקב ונשארה בו רק נשמת ישראל. לכן גם השכינה לא הייתה בו כ"ב שנים.
כך גם כאשר נאמר על יוסף שדמות דיוקנו של אביו נראתה לו בחלון, מסבירים רבותינו שהכוונה שנשמת יעקב אבינו שיצאה ממנו הייתה צמודה עם יוסף ועזרה לו לעמוד בכל ההתמודדויות שעבר יוסף.
אך כאשר השבטים אמרו לו שיוסף חי והוא מלך בארץ מצרים, יעקב רואה את העגלות ששלח יוסף אליו ומיד "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" (בראשית מה, כז).
באותה שעה יעקב אבינו זכה בחייו לתחיית המתים, שנשמת יעקב חזרה לתוך גופו והוא היה שוב עם שתי נשמות - יעקב וישראל.
אמנם צריך לדעת שאדם שמת וקם לתחייה, הוא לא יכול למות ולקום שוב לתחייה פעם שניה, לכן כאשר כתוב בפרשת השבוע שיעקב אבינו נפטר אומרים רבותינו שיעקב אבינו לא מת. והגמרא (תענית ה, ב) והזוהר (תרומה, קעד, א) אומרים "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", אם כך מי שמת זו נשמת ישראל. לכן התורה אומרת "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת" נשמת יעקב נשארה שלמה וקיימת, כמו שזרעו - בניו לא מתו אף יעקב לא מת. נשמת יעקב לא יכלה למות שוב, כי הוא נפטר וקם לתחייה ופעמיים אי אפשר למות ולקום לתחיה, לכן יעקב אבינו חי וקיים ולא מת.